המנדט הבריטי קופץ לביקור

הביקור של הנסיך הבריטי וויליאם מעורר ביקורת עוד לפני שהתחיל. זאת, בגלל דבקותו בקו הבריטי המסורתי של הכחשת הזכויות הלאומיות שלנו בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל. כיאה לאירוע השנוי במחלוקת, הוא מכיל מידה ניכרת של צביעות. מצד אחד, הוד מעלתו ישתכן בביקורו במלון "המלך דוד" ויבקר בכותל וביד ושם, ומצד אחר ילך להר הזיתים לתצפית על העיר העתיקה, במסגרת ביקורו ב"שטחים הפלשתיניים הכבושים". כן, הביקור בחלקה המזרחי של ירושלים נכלל בתוכניתו של הנסיך כחלק מביקורו ברשות הפלשתינית!

החלוקה הזו של ירושלים ממשיכה את מדיניות החלוקות של ארץ ישראל על ידי הבריטים, לאורך כל תקופת המנדט. הצהרת בלפור ייעדה את השטח של חבל פלשתינה באימפריה העות'מאנית להקמת בית לאומי לעם היהודי. אך כבר אז החלה הדו־פרצופיות של הבריטים – בהסכם סייקס־פיקו החשאי, שנחתם עוד לפני הצהרת בלפור, כבר "נחתכו" צפון הגליל והגולן והועברו בנדיבות לשליטה הצרפתית בסוריה. וב־1922, באישור הפורמלי של המנדט על ידי חבר הלאומים, נגזל מאיתנו כל עבר הירדן וניתן למשפחה ההאשמית - שלושה רבעים משטחו המקורי של השטח שיועד לבית לאומי ליהודים!

מייד עם תחילתו של שלטון המנדט, התערבו הבריטים בסכסוך בין הערבים ליהודים – לטובת הצד הערבי. בכל שלב הם רק החמירו את מצבנו בסכסוך ויצרו תנאים להמשך להסתבכותו. שלטון המנדט הוביל בעקביות שני מהלכים עקרוניים נגד הציונות: הראשון, עידוד הערבים להשתלט על חלקיה הנרחבים של הארץ, ובמקביל צמצום ההתיישבות היהודית - מה שלאחר החלוקה האחרונה ב־1947 הותיר אותנו עם פחות מ־13 אחוזים מהשטח המקורי. והמהלך השני - הגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל עד למינימום האפשרי; נכון יותר - למינימום הבלתי אפשרי.

ייבוש העלייה החמור הוא נושא שחלה עלינו חובה מוסרית להזכירו לבריטים בכל הזדמנות. לפני חודשים אחדים ידענו להגיב בחריפות כלפי "חוק השואה" הפולני. אבל בל נשכח, מי שכפה על יהודים רבים להישאר בפולין ובאירופה בכלל - בלי יכולת לברוח מהסכנה הנאצית - היו הבריטים. הם פרסמו ב־1939 את "הספר הלבן", שהגביל את עליית היהודים ארצה למספרים מגוחכים של אלפים בודדים. נוסף על כך, לא נשכח את חיל האוויר הבריטי, שידע לשטח ללא היסוס ערים שלמות בגרמניה על אוכלוסייתן האזרחית - אבל לא ביצע ולוּ גיחת הפצצה אחת של מחנות ההשמדה. אפילו את מסילות הרכבת - שהובילו את המיליונים, שלא זכו לעלות לארץ, היישר לתאי הגזים - לא הפציצו.

דברים רבים השתנו במזרח התיכון בשבעים השנים האחרונות, אף על פי שהמצב כאן עדיין מושפע מאותה מדיניות "הפרד ומשול" הבריטית של תקופת המנדט. מדינות ערביות רבות השלימו עם קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל. מוטב שגם גישת הבריטים ביחס לישראל ולציונות תשתנה, ותהיה פחות חד־צדדית לטובת הערבים.

אכן, אי אפשר לשנות את ההיסטוריה, אבל בראיית העתיד דווקא בביקור הלא פוליטי הזה יכול הנסיך וויליאם פחות למחזר את הסיסמאות הישנות מתקופת המנדט, שבה גורשו ספינות מעפילים בחזרה אל התופת באירופה. הביקור יכול להוביל לשינוי בגישה הבריטית כלפינו ולפתוח דף חדש באמת ביחסים בין שתי המדינות.