מפריחים סיסמאות. בין כל הישראבלופים בחיינו, הישראבלוף הכי גדול הוא משבר הגיוס. קחו, למשל, את "יש עתיד". הדבר האחרון שהם רוצים זה שוויון בנטל. שהרי אם בוקר אחד כל החרדים יתגייסו, הביטוי "הדתה" לא יספיק כדי לתאר את מה שיעבור על צה"ל. שלא לדבר על אובדן ההצדקה לקיומם.
מה יעשו ביש עתיד אם החרדים יתגייסו? על מה הם יילחמו? באותה עת, מה שהכי מפחיד את העסקנים החרדים הוא שחרור גורף של כל הצעירים החרדים משירות צבאי, כי אז הם יאבדו את השליטה על מי שהיום תלויים בראשי הישיבות ובעסקנים. גם ביטול האיסור על צעירים חרדים שלא שירתו, לצאת לעבוד, מפחיד אותם, כי אז המונים לא יהיו תלויים במסגרות שבשליטתם. וכך קורה שביש עתיד ממחזרים סיסמאות על "שוויון בנטל", אבל חרדים מהרגע שבו המוני חרדים ייקחו אותם ברצינות, ויתגייסו, ואילו בסיעות החרדיות ממחזרים סיסמאות על חשיבות לימוד התורה, כאשר הפחד שלהם הוא שיום אחד המדינה תאמין לסיסמאות הללו, ותשחרר את כל הצעירים החרדים.
העמדת הפנים של כל המערכת הפוליטית, שמשמיעה הכרזות מתלהמות כאשר אין אפילו אחד שמאמין למה שהוא עצמו אומר, מובילה אותנו אל הכרך השני של כתבי ר' אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא: אחרי השינה של שבת ישבו יהודים בחבורה וסיפרו ניסים ונפלאות. גמר אחד לספר, פתח שני וסיפר: "פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופתאום זינק עלי מתוך חצרו של גוי כלב שחור, ממש ארי. אילו לא היתה אותה שעה דעתי מיושבת עלי, היה קורע אותי כדג. מה עשיתי? כיוון שפער פיו, מייד תפסתי לו בלשונו והייתי מושך והולך עד שהפכתי את הכלב כולו מתוכו לברו".
תמהו השומעים ושאלו: "ומה היה סופו של דבר?"
"לא־כלום", ענה המספר, "מכאן ואילך נבח מן הצד האחר".
שני חברים יצאו לדרך. חברי כנסת חרדים וערבים שיתפו פעולה השבוע כדי לטרפד הצעת חוק שנועדה לתת עדיפות לחיילי מילואים, ואחרי זה עוד אומרים שאי אפשר להגיע להבנות עם הערבים - הנה, כשיש אויב משותף - חיילי צה"ל - החרדים והערבים יודעים להתאחד. אלא שהפרשה הזו מעוררת במקביל שאלה מוסרית: האם הח"כים החרדים, ששיתפו פעולה עם הערבים כדי לטרפד את החוק שנועד לתת עדיפות למשרתים בצה"ל, איבדו את הבושה?
השידוך הלכאורה־לא־טבעי הזה, מוביל באופן טבעי שוב אל הכרך השני של כתבי דרויאנוב: שדכן נכנס אצל בחור לשדכו. החמיצוּ פניו של הבחור ואמר לו: "למה שוב באת אלי? מאה פעמים ואחת כבר אמרתי לך, שלא על ידי שדכן אשא אישה. לאהוב אני רוצה".
ענה לו השדכן: "דווקא משום כך באתי אליך. הסכת ושמע: חמישה אלפים במזומן. האב בן 70 וממון קורח לו, והיא בת יחידה, לא אח ולא אחות. יש לה גם דוד עשיר זקן, חשוך־בנים, וגם הוא יורש אין לו אלא היא... איך אפשר שלא לאהוב בחורה נפלאה כזו?"
ראוי להיזהר. לא מבין את המאמץ שמשקיעים חלק מנוסעי אל על לא לשבת ליד נשים. אותם נוסעים עלולים להגיע לאיסורים דתיים הרבה יותר חמורים כתוצאה מישיבה ליד גברים: יתחילו מישיבה ליד גברים, ועלולים לסיים במצעד הגאווה ר"ל. מה שמחזיר אותנו לכתבי דרויאנוב: זקן נתאלמן ונשא בחורה צעירה. אמר לו נכדו: "סבא, בן 70 אתה, ברוך השם, וצעירה אתה נושא!"
ענה לו הזקן: "בעל כורחי אני עושה כך. עיניי כהות וידיי רועדות מחמת זיקנה, ובמחילת כבודך, כשנופל לי כפתור מן המכנסיים, איני יכול להחזירו למקומו".
אמר לו הנכד: "אי משום כך, סבא, מוטב שהיית נושא חייט זקן, ולא בחורה צעירה".
