הוא צרח בשידור, ארי שביט. בראיון ליעל דן, ברגע הראשון, הוא איבד את זה לגמרי. אחר כך נרגע, דיבר בשקט ובקור רוח, השתלט על הכעס והעלבון. אבל הדקה הראשונה של הראיון איתו היתה משתקת, זעקות שבר של פצוע שמדמם לנגד עינינו.
בשנה וחצי האחרונות האיש שתק. הוא לא לקח צעד אחד אחורה, אלא פשוט נמוג. המכתב ההוא של העיתונאית דניאל ברין הפך אותו, במחי יד, לפרסונה נון גרטה. האיש שהספר שלו היה בטבלת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך שבועות, שהוחתם על חוזה ב־HBO והיה אחד המרצים המבוקשים בקרב הקהילה היהודית בארה"ב - איבד הכל ביום אחד.
הוא בחר לא להילחם. לא השמיץ את ברין, לא ניסה להמעיט בחומרת הדברים, לא שכר יועץ תקשורת שיחלץ אותו מהבוץ. להבדיל מהרבה מאוד גברים שהואשמו בהרבה יותר ממנו, הוא התנהג כמו מענטש. כן, מענטש, הוא עשה משהו רע, קיבל עליו אחריות ושילם מחיר אמיתי, ציבורי, כלכלי ורגשי.
אבל מסתבר שלהיעלם ולהביע חרטה ולהתנצל זה כבר לא מספיק. אנחנו בעידן שבו עד שמישהו שמואשם בהטרדה מינית לא יבצע חרקירי בפריים טיים, לא תהיה לו מחילה. יש קבוצה שלמה של אנשים ששום בקשת סליחה לא מספקת אותה, לא משנה מה חומרת העבירה. מבחינת הקבוצה הזאת, דין הערה פוגענית כדין אונס. אין מדרג, אין הבחנה, יש רק מטח יריות מטווח קצר ואז וידוא הריגה. מבחינתם אתה אשם תמיד, לנצח. המבט שנעצת, החיבוק שחיבקת, הם כולם ישמשו נגדך. אם כל חטאת, סוטה, חרמן משולח רסן, זה אתה מעכשיו ועד בכלל. והם תפקידם להזכיר לציבור הטיפש, שממהר לשכוח, שלא מבין שאנשים כמו ארי שביט הם עברייני מין מסוכנים ופסיכופתים אלימים. כולם הפכו פתאום לבוחני כליות ולב, יודעים להגיד אם שביט התכוון באמת או דיבר רק מן השפה אל החוץ.
יהיו מי שיגידו שאין מחילה לרשעים. אבל שביט הוא לא רשע, הוא גבר שזכה להצלחה אדירה וליבו גבה והוא חטא בחטא ההיבריס. היוונים ידעו לומר איזו סכנה טמונה ביהירות. אבל הם לא הבינו עד כמה היא מסוכנת כשהיא מגיעה עם טיסות בביזנס, חדרי מלון מפוארים והאפשרות לרשום את האלכוהול שאתה צורך על חשבון מזמין החדר.
אי אפשר לשנות חברה אם לא מקבלים שינוי של אינדיבידואל. קמפיין MeToo נועד לשנות את האווירה, השיח, לייצר לנשים סביבה בטוחה יותר ולגרום לגברים להבין כיצד נשים מרגישות כשמעירים להן או נוגעים בהן נגד רצונן. הנשים שחושפות יום יום את החוויות שלהן ממלאות את חלקן. מה שעשה ארי שביט זה למלא את חלקם של הגברים - מגיע לו שנעזוב אותו במנוחה.
