בחזרה לשנות התשעים

1. אחרי שהשתלטה על ליגת העל בשלוש השנים האחרונות ועשתה דרך יפה במפעל המשני של אירופה ב"ש שאפה לעשות העונה את קפיצת המדרגה לעבר ליגת האלופות, כאשר ברק בכר שאל את עצמו איזה עוד אתגר נשאר לו בבירת הנגב ברור שהתשובה הייתה לשמוע את ההמנון המפורסם בעולם בטרנר. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. ב"ש סיפקה את אחת ההופעות המביכות והמבישות של קבוצה ישראלית בשנים האחרונות, הופעה שכירסמה בקרדיט של שנים במפעלים אירופיים.

בכר כהרגלו במעמדים האלה במשחקי החוץ פתח עם שלושה בלמים. הפתיחה הייתה דווקא טובה מבחינת ב"ש שהכתיבה קצב איטי שהתאים לה ולא נחשפה בחלק האחורי. שום דבר במשחק בשלב הזה לא רימז על ההתרסקות שבדרך. השער הראשון ערער את הביטחון של הקבוצה ומכאן והלאה החבורה שהוכיחה לא פעם חוסן מנטלי גבוה נקלעה לפאניקה בלתי מובנת בדרך לביזיון הגדול.

2. סוגיית השוער הייתה הקיץ בכותרות בעקבות ההחלטה של קברניטי הקבוצה להחליף את חיימוב היציב. לא מובן מדוע אחרי שנפלה אופציית שטקוס בכר התעקש להחתים שוער יווני אלמוני. מה הייתה הבהילות? אנסטיס לא הגיע עם רקורד יוצא דופן וההימור של המאמן התרסק כבר במבחן הרציני הראשון עם שערים אומללים וקלים במיוחד גם בקנה מידה של הליגה הרביעית בישראל.

3. שיר צדק נראה כמו ששחקן שלא שיחק כדורגל עונה שלמה אמור להיראות. לא היה מפתיע לראות את חוסר הביטחון וחוסר החדות שלו בתנועה. לואי טהה בלם טוב לליגה הישראלית אבל לא שחקן שיכול להתמודד מול המהירות ברמות האלה.

ב"ש מתחה את החבל יותר מדי עם אוגו ונאווקמה, במיוחד עם החלוץ שכבר שנה עושה קולות של שחקן שרוצה להיות בכל מקום חוץ מב"ש. בכר ממשיך להטיל את יהבו ההתקפי על הניגרי וטועה בכך בגדול. ב"ש עשתה רכש ישראלי שיספיק אולי כדי לרוץ לאליפות רביעית בישראל אבל בשום פנים לא כזה שמסוגל לעשות את ההבדל באירופה. היא לא הביאה שום שחקן שמסוגל לשדרג אותה במשחקים מול היריבות מעבר לים והיא משלמת על כך מחיר כבד מאוד ובמזומן.

4. הכישלון הוא עצום כי הפערים בין דינמו זאגרב לב"ש הם בשום פנים ואופן לא כפי שמשתקף מהתוצאה. אמנם דינמו זאגרב מייצגת את המדינה שהופיעה בשבוע שעבר בגמר המונדיאל אבל הליגה הקרואטית מצטיינת בעיקר באספקת שחקנים למדינות הכדורגל הגדולות ולא בתלכיד הקבוצתי ולראייה הרקורד החלש של הקבוצות הקרואטיות באירופה. גם הם לא האמינו שייתקלו ביריבה כל כך חלשה ונרפית כמו הפועל ב"ש שהזכירה יותר את ב"ש שהובכה באירופה בשנות התשעים מאשר את האלופה הגאה בעידן החדש. חגיגת המונדיאל שזה עתה הסתיימה ברוסיה הותירה טעם של עוד והציפייה הייתה לראות הופעה טובה של האלופה הישראלית אבל הנחיתה לקרקע המציאות או יותר נכון לקרקעית המציאות של הכדורגל הישראלי כולו הייתה כואבת מאוד.