אין תירוצים לתוצאה של 7:2 במפגש הכפול הזה

אחרי ההתרסקות בזאגרב ב"ש לא חלמה על מהפך בגומלין, אלא שאפה להרים מעט את הכבוד שהיה עמוק באדמה. בחלק הראשון החלה פתאום לבצבץ ההרגשה שמהפך נדיר יכול להתרחש. ב"ש פתחה מצוין, שיחקה בהתלהבות, לחצה, יצרה מצבים טובים מול השער וכבשה בשלב מוקדם.

האלופה הישראלית היתה שווה יותר משני שערים במחצית הראשונה. אוגו חזר להפגין יכולת גבוהה, מליקסון נראה חד ומסוכן, בן בסט הטריד ואיים על מרכז ההגנה, וממן המשיך לספק מספרים מרשימים. מי שהיה חסר בשלב הזה כדי לתת את הדחיפה הנוספת הוא וואקמה, ששוב היה חלש מאוד, לא חד ולא מרוכז במצבים הנהדרים שחבריו ייצרו עבורו.

לצערנו, ההיפך הגמור קרה בפתיחת המחצית השנייה. בור ענק במרכז ההגנה - החולייה החלשה ביותר בפתיחת העונה של ב"ש - גרם לתוצאה להתאזן במהירות והוציא את הרוח מהמפרשים בטרנר, על המגרש וביציעים. לבן ביטון חלק ענק בשער הראשון עם שבירת קו הנבדל בצורה שלא מתאימה לרמות האלה. גם את השער השני ב"ש ספגה בקלות בלתי נסבלת, כשכדור עומק פשוט חתך את מרכז ההגנה.

דינמו הפתיעה מאוד בצורת המשחק שלה. הציפייה היתה לראות את הקרואטים מתרכזים בחלק האחורי ונשענים על היתרון האדיר שלהם מהשבוע שעבר, אבל האורחים שיחקו פתוח והתקפי, עם דגש קטן מאוד על משחק ההגנה. ההרפתקנות הזו עלתה להם בשני השערים בפתיחה, אבל בחלק השני הנוכחות הגדולה שלהם בחלק הקדמי שוב הביכה את ההגנה השברירית של ברק בכר, ושברה לרסיסים את התקוות שהתפתחו.

אין תירוצים לתוצאה של 7:2 במפגש הכפול הזה. אלה לחלוטין לא פערי הרמות בין הקבוצות, וב"ש יכולה להצטער על ההיערכות שלה למפגשים האלה. היא לא הגיעה מוכנה ונפלה גם בפן המנטלי, שהיה כל כך חזק אצלה לאורך הדרך.

לא ראינו שום הצהרה ובשורה ברכש, יתרה מזאת - שוער הרכש היווני יאניס אנסטיס נושא באחריות גדולה להדחה המוקדמת. האלופה לא באמת התחזקה כדי לאיים ברצינות על מקום בשלב הבתים של ליגת האלופות, ובכר טעה בגדול כשחשב שעם ההגנה הזאת אפשר להרחיק לכת במפעל.

אחרי שלוש אליפויות רצופות ציפינו לראות את ב"ש עושה קפיצת מדרגה באירופה, אבל כשאלונה ברקת והצוות שלה החתימו את השחקנים החדשים מה שעמד לנגד עיניהם היא ליגת העל ולא ליגת האלופות, וחבל. ואם כבר זירה מקומית, גם כאן הולך להיות לאדומים הרבה יותר קשה העונה מול מכבי ת"א החדשה.