"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
קרמניצר, בלוד כבר היית?

קרמניצר, בלוד כבר היית?

טובה אבן חן
, עודכן

פרופ' מרדכי קרמניצר, ממתנגדיו הבולטים של חוק הלאום, טוען שאין בו צורך כי המנדט נגמר, והמדינה מעודדת התיישבות יהודית מתוקף מגילת העצמאות. אני רוצה להזמין אותך, פרופ' קרמניצר, לביקור בעירי, לוד. כשמדובר באכיפת חוקי הבנייה, תיווכח לראות שאנו, יהודי לוד, מצויים דווקא בעמדת נחיתות.

בוא ללוד, ותראה את מדיניות ההכלה המקוממת של הפרות חוקי התכנון והבנייה, בחסות העלמת העין של ראשי הממשלה ושרי האוצר. בוא, ותפגוש את הצפלין הצופה בנו מלמעלה, זה שמסייע לרשויות לגבות קנסות על כל מרפסת או מעקה בשכונה היהודית, אבל עיוור לחלוטין להשתלטות על קרקע חקלאית, שבדרך לא דרך הפכה ל"פרטית" באמצעות בנייה פיראטית, אצל שכנינו.

אבל לוד היא רק משל. אותן תופעות ממש הן מנת חלקה של מדינת ישראל כולה, הרבה אחרי המנדט הבריטי. הערבים תובעים שוויון, אבל לא מוותרים על ההשתלטות הבלתי חוקית באמצעות בנייה לא רוויה (של וילות ובתים חד־קומתיים), גם באזורים המותרים לבנייה רוויה בלבד. רק היהודים, ה"פראיירים", בונים לגובה.

כך יוצא ש־20 אחוזים מאוכלוסיית המדינה משתלטים בחסות בג"ץ - ופרשנותו המפלה יהודים בעליל - על קרוב ל־70 אחוזים מהשטח הבנוי והתפוס במדינת ישראל שבתוך הקו הירוק; בדרום ובמרכז על קרקע חקלאית פרטית, ובצפון על אדמות מדינה.

נכון, המדינה לא עשתה די להסדרת חריגות הבנייה במגזר הערבי הבדואי, וכנראה שגם אצל הדרוזים. אבל גם הכרעות מערכת המשפט אינן תורמות לתיקון המפגע. נדיר שבג"ץ יפסוק לפנות: חוקי היסוד מ־1992 מגינים על המיעוטים, והפרשנות המשפטית הרווחת, ברוח פסיקותיו של השופט אהרן ברק, מונעת אכיפה והריסת בתים. זהו כרסום מביש בערך ההתיישבות היהודית ברוח מגילת העצמאות.

בחזרה לעירי, לוד. אמר לי פעם אלוף במילואים, ששירת גם כמתאם פעולות הממשלה בשטחים, שלוד היא "לא בארץ". מבחינה גיאוגרפית היא בלב הארץ, ובזכות השלטון העות'מאני אף הוקמה בה תחנת רכבת, שמסילתה תוכננה להימתח מדמשק ועד אלכסנדריה. אבל האם חוק הלאום, במתכונתו הנוכחית, יגן על צביונה היהודי של העיר שבטבורה של המדינה? אני בספק.

אני לא מדברת על המואזין הקולני, מטחי הזיקוקין או יריות השמחה. אני מתמקדת בערך ההתיישבות היהודית ובהגנה על צביון השכונות היהודיות, שהרחבתן היא התקווה היחידה לשמור על המשפחות היהודיות המעוניינות להישאר בלוד. הבעיה האמיתית בחוק הלאום היא שהוא לא תקיף מספיק. כלל לא בטוח שהוא זה שימנע בעתיד מבג"ץ להתמיד בביקורתו השיפוטית על ערכי המדינה היהודית. בוא, פרופ' קרמניצר, לביקור בלוד. הקפה עלי.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...