1 כשהפועל ת"א על כל שלוחותיה, כדורגל וכדורסל, מרגישה דם באף, היא מנסה לקום מהקרשים. כי כמה אפשר להכיל את הבושות והשמחה לאיד מסביב. שלושה רבעים היא היתה טובה בשתי רמות על הפועל חולון, אבל כדרכה בקודש קרסה בסיום, וחטפה, איך לא, בשנייה האחרונה מפניני. אותו הדבר בכדורגל.
כל הכבוד לה באמת שחזרה לליגת העל והקדימה בדרך אפילו את חדרה, אבל כרגע האחים ניסנוב מפעילים אותה במתכונת שבת - עוצרים בכל קומה ומנסים להבין מי נגד מי ולמה. המספרים לפני ההגעה לטרנר לימדו שהפועל ת"א היום היא פחות או יותר המהדורה המעודכנת של הפועל יהוד, רק בלי אבק הכוכבים והדמעות בעיניים של שלום רוקבן.
אתמול היא פגשה בטרנר אלופה שעדיין לא פירקה את במות השמחה ומתקשה לעכל כמה מהר נעלמו השכינה והבייגלה מעל הראש של ברק בכר. מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם, שר שלום חנוך.
האורחת הבינה שיש לה פה הזדמנות לתת מכה ולברוח. היא הגיעה נחושה ומחויבת, וזה התקרב עם שער עצמי של לואי טאהא, שאיים להפוך את ינואר עבור אלונה לחלון לים התיכון. אבל סאבו הופל ברחבה ובן שהר החזיר את האלופה למשחק לפני שהחלום ושברו נהיים אחד. השני המדהים של שהר היה כמו השלשה של פניני.
2 אם אני צריך לחזות לגבי המקום השני בטווח הקרוב - הייתי הולך על בני יהודה. היא הקבוצה הטובה ביותר בליגה חוץ ממכבי ת״א, ואם הכל יילך לפי התוכניות, זו תהיה מבחינת הקבוצה הזאת הזדמנות ענקית להחזיק במשבצת הסגנית הראשונה לא מעט זמן, אולי אפילו עד סוף העונה. בני יהודה העונה מאורגנת, מאומנת, ממושמעת, מלוכדת ובעיקר משדרת שמחה. בימים ששיחקו בה גרונדמן, מהלל וברה אלמוג, היא כונתה ברזיל הקטנה ומדיה לא היו זהובים כמו היום - אלא צהוב כחול כמו ברזיל הגדולה ההיא. הרבה מים זרמו מאז בוואדי מוסררה, והחילווה התימני של שבט סלמי הוחלפה בווסאבי היפאני של ברק אברמוב - שאחרי טעויות ניהול של טירון, התביית בכל הכוח על החבר אבוקסיס.
על פתיחת העונה של חדרה עוד יעשו סרט, אבל מול הכתומים אתמול זה היה צריך להיגמר 2:8 עם רביעייה או חמישייה של צ'יבוטה, צמד של ירדן שועה ועוד אחד של שגיב יחזקאל. צ'יבוטה יצא לקראת הסוף בוכה על עצמו, שהחמיץ כבר אתמול הזדמנות לסגור את סיפור מלכות השערים לכל העונה.
