"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חנינה עכשיו לרב עוזי משולם

,עודכן

בשנת ה־70 לעצמאותנו צריך להביט ביושר אל ההיסטוריה שלנו ולתקן את שדורש תיקון. בשנים האחרונות עלה לסדר היום הציבורי מאבקן של משפחות יוצאי תימן והבלקן להכיר בפשע חטיפת הילדים בראשית ימיה של המדינה. לאחר קום המדינה עלו כ־43 אלף יהודי תימן במבצע "על כנפי נשרים" (כונה גם "מרבד הקסמים").

ישראל הצעירה נאבקה אז בקשיים רבים: הכרזת מלחמה מצד מדינות ערב, ומשק מתחיל עם קשיי כלכלה שאליהם נוסף אתגר הקליטה - חסר תקדים במונחים עולמיים! - של כ־680 אלף עולים חדשים מכל קצות תבל בידי מספר דומה של אזרחים.

ובעוד עולי תימן שרים "אנא אלי האר נא דרכי, עזרני נא כי שב אני, שב אל אדמתי", התברר להם שלצד האור נפער גם חור שחור שלתוכו נבלעו ונעלמו ילדים מבני העלייה. כל פניותיהם עלו בתוהו. הרב עוזי משולם היה איש זכויות אדם, לוחם צדק, שלא יכול היה לשתוק לנוכח פשע חטיפת הילדים. הוא פעל בעניין זה גם בהוראת סבו־מורו רבי חיים סינוואני.

בקיץ תשנ"ד (1994) תבע משולם מהמדינה לפרסם בציבור מה עלה בגורל ילדי תימן. מאחורי הקלעים רימו אותו מנהיגי המדינה. בעת שהתבצר עם חסידיו בביתו ביהוד בתביעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, הגיעה המדינה להסכם בביתו, בנוכחות הח"כים אברהם פורז ודב שילנסקי, על הקמת הוועדה. ניתן לו מכתב רשמי שבו נכתב: "המפכ"ל ערב לשלומו של הרב עוזי משולם מרגע יציאתו מביתו ועד הגעתו למפגש, וכן עד תום השיחה והגעתו חזרה לביתו". אולם המדינה כלל לא התכוונה לקיים את ההסכם.

המפכ"ל דאז אסף חפץ הודה לימים שהפר את ההבטחה. הרב משולם נעצר והמדינה פתחה במלחמה נגד חסידיו; אחד מהם, שלמה אסולין ז"ל, חייל בשירות סדיר, נורה למוות בידי צלף. הרב נידון לשמונה שנות מאסר, שהופחתו בערעור לשש שנים וחצי.

בעקבות האירועים הוקמו עד היום שלוש ועדות חקירה, והממצאים מתחילים להיחשף לאיטם. קיימת כיום הסכמה שעוזי משולם נרדף, משום שהמדינה רצתה אז להשתיק את הפרשה. עם שינוי הגישה לאחרונה, אמר רה"מ בנימין נתניהו: "היום אנו עושים תיקון של עוול היסטורי של התעלמות או העלמה ואפליה - איננו יודעים - של גורלם של מה שמכונים ילדי תימן".

לרב עוזי משולם ז"ל, לבני משפחתו ולכל אחינו יוצאי תימן, המזרח והבלקן, אנו חבים היום תיקון. גם אם לא נוכל לרפא את הפצע לחלוטין, חובה לעשות כל שביכולתנו לתקן את העוול. לצד הפעולות הברוכות שנעשו על ידי ח"כ נורית קורן עם הממשלה הנוכחית - בפתיחת הארכיונים ובמתן אפשרות לפתיחת קברים ובדיקות דנ"א לאיתור גורלם של יוצאי תימן - ההתנכלות לעוזי משולם היא פצע פתוח בלב החברה הישראלית שעלינו לרפאו.

סמכות החנינה המוקנית לנשיא היא סמכות של צדק, לא של דין. שופטים - אין להם אלא הראיות שלפניהם. אולם כשהנשיא יושב ושוקל אם לחנון, עומדות בפניו זכויות חברתיות ושיקולי צדק ומוסר. אני בטוחה שנשיא המדינה ראובן ריבלין קשוב לקול הזעקה. הענקת חנינה לעוזי משולם היא מעשה סמלי, שימחק את הכתם הפלילי שהודבק לשמו, ויאפשר להנציח כראוי אותו ואת מלחמתו, שבימים אלו נושאת פירות.

ח"כ גילה גמליאל היא השרה לשוויון חברתי מטעם סיעת הליכוד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר