הפרדה מגדרית: ממה חרדים באקדמיה?

בחצר האחורית של האקדמיה הישראלית מתחוללת כעת מלחמה: שוויון מגדרי מול אי־שוויון מגזרי. בעוד כחודש יתקיים דיון בעתירה שהגישה שדולת הנשים לבג"ץ, בדרישה לבטל את כל המסלולים הנפרדים לחרדים ולחרדיות בהשכלה הגבוהה. בבסיס העתירה עומד טיעון הזהב של חסידי שוויון אדוקים: אין דבר כזה "נפרד אבל שווה": בדומה לבידול גזעי בין שחורים ללבנים, כל הפרדה בין המינים היא אפליה שפוגעת בנשים. להשתדלות הצטרפו מרצים ומרצות, עילית אינטלקטואלית חד־גונית, המבקשת, בשם הפלורליזם, לכפות תפיסה רעיונית על מיעוט שמרני ולאלץ חרדים לבחור בין ויתור על אורח חייהם לוויתור על השכלה גבוהה.

הגבול בין פמיניזם לפטרנליזם הוא דק. מיטב המוחות התכנסו ואיש לא חשב לערער על הלבשת הטיעון הגזעי בכסות מגדרית, או על הנחת המוצא שלפיה הפרדה בין המינים משמעה בהכרח הדרת נשים. מבחינתם, נשים חרדיות אינן יודעות מה טוב עבורן. הן מתנהלות בתודעה כוזבת, המובילה אותן להאמין שהן חפצות בהפרדה בין המינים. יתרה מכך: גם כאשר ההפרדה מספקת תנאים שווים לחלוטין לשני המינים, מסבירים מתנגדיה כי היא מדירה דווקא נשים, שהן, כזכור, יצור פגיע שלא יודע להגדיר את צרכיו והעדפותיו.

אלא שבניגוד להפרדה גזעית, הפרדה מגדרית אינה בהכרח משפילה או כופה. היא עשויה להיות כזו, למשל, כאשר נכפה על כלל ציבור הנשים להצטופף בחלק האחורי של אוטובוס. אבל היא לא כזו כשמדובר בקבוצה מצומצמת של נשים, שרוצות לנהוג בהתאם לאורח חייהן מבלי לכפותו על אחרים, בתנאים שווים ומקבילים לאלה שמקבלים הגברים שמעבר לפרגוד. על כך יכולה להעיד פמיניסטית אחת, הילארי קלינטון, שבחרה לרכוש השכלה גבוהה במכללה נפרדת לנשים מבית קיימברידג'. אבל אנשי האקדמיה חרדים; חרדים לריבוי הדעות, לערכים ליברליים ולזכויות נשים. חרדים שמא המיעוט יהיה לרוב ונהיה למדינת טליבאן.

אולי הנתונים יעזרו לצנן מעט את האימה: בחברה החרדית, רוב הנשים הפונות ללימודים גבוהים עושות זאת בגיל צעיר מאוד, לפני נישואים, לאחר שהתחנכו בחברה סגורה ושמרנית כל חייהן. מסגרות מעורבות נתפסות כאיום על כל המוכר להן, על נורמות דתיות ועל השקפת עולמן. נשים מהוות רוב של כ־70 אחוזים מהלומדים במסלולים הנפרדים. על פי סקר עמדות שנערך על ידי המל"ג, כ־83 אחוזים מהן מעידות כי לא ילמדו במסגרות לימוד מעורבות. לימודים בהפרדה מגדרית מאפשרים לאישה חרדית, שבעבר נאלצה לבחור בין לימודי הוראה למזכירות, להיות עורכת דין, מהנדסת או מתכנתת. בוגרות המסלולים החרדיים משתלבות בהצלחה בתעסוקה, מתערות בחברה ותורמות לכלכלה. אבל כמובן, מה שווה כל זה בלי "שוויון"?

כשהשיח כל כך מוקצן, קל לשכוח ששוויון הוא לא מטרה בפני עצמה; שוויון הוא אמצעי להבטחת זכויות, יחס צודק, מתן הזדמנות הוגנת וייצוג הולם. לא צריך להרחיק עד רוסיה הקומוניסטית כדי לדעת שמשטרים שהפכו את השוויון לערך מוחלט הובילו לחורבן אנושי.

ההנחה שכל הפרדה היא אפליה מובילה לתוצאה אבסורדית. הדבר מובן מאליו ביחס לנהגים מקובלים הנוגעים להבדלים גופניים בין המינים, מתאי שירותים ועד קבוצות ספורט. אבל זה נכון גם מהותית, דווקא לגבי מסלולים לקידום נשים. אם כל הפרדה היא אפליה, כיצד תצדיק שדולת הנשים את קיומן של תוכניות הכשרה לנשים בדואיות בנגב, או תוכנית לימודים בתחום ההיי־טק לנשים בלבד?

השיח הציבורי מתמלא לאחרונה באזהרות מהקצנה דתית והתפשטות מגמות של הפרדה משפילה בקרב הציבור החרדי. אולי הגיע הזמן שנתייחס גם להקצנה ההפוכה: לתפיסה פשטנית ומוחלטת של שוויון, הפוגעת בראש ובראשונה בנשים עצמן.

שלומית קפלן היא חוקרת במחלקת הליטיגציה של פורום קהלת, שעתר נגד החלטת המל"ג לאסור על הפרדה מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה