המערכה הראשונה במחזה האבסורד הקרוי "תיקי נתניהו" מגיעה לסצנה האחרונה. בתום שנתיים של הדלפות, סחרירים (ספינים), כותרות מופרזות, עדי מדינה ומה לא, מגיע שרביט ההחלטה לשחקן הראשי: היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט.
השבוע החל מנדלבליט במה שכינו במשרד המשפטים "מרתון", שבו יבחנו הוא, אנשיו ומומחים נוספים את הראיות כדי להגיע להחלטה. לוחות זמנים פונו, הררי חומרים הצטברו, הדמיות תוכננו ומיטב המשפטנים כונסו כדי להפוך בסוגיה.
מי שלא ממש עוצרים את נשימתם הם צופי המחזה, אזרחי המדינה. ההליכים הפליליים כנגד נתניהו הם לכל היותר רעש רקע. בניגוד לכותרות המופרזות והפרשנויות ההיסטריות, כישלון המחאות ומעמדו האיתן של רה"מ בסקרים מוכיחים שהציבור, לפחות כרגע, מסרב להשתכנע.
את הסתירה הזו אפשר לייחס לפחות בחלקה לתחושת האכיפה הבררנית. הראיות אינן עומדות בפנינו, ייתכן שיש פרטים מכריעים שטרם נחשפו, ייתכן שיתגלה ענן כבד כשיפרשו את התמונה הגדולה. אך בדיקה של מה שכבר ידוע מעלה תהיות קשות, שעליהן ייאלצו אנשי אכיפת החוק להשיב ללא קשר להכרעה.
ההתנהלות התמוהה ביותר נוגעת להימנעות הכמעט מוחלטת של הפרקליטות והמשטרה לחקור את חוק "ישראל היום". זאת בזמן שבתיקי נתניהו יחסי תקשורת־פוליטיקאים הם לב העניין. הפרטים קלים להשוואה:
בתיק 2000 מיוחסת לנתניהו עסקת שוחד שלא יצאה לפועל עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, שבמסגרתה הבטיח נתניהו לפעול להגבלת תפוצת "ישראל היום" תמורת סיקור חיובי בקבוצת "ידיעות". הראיות הגלויות עד כה כוללות הקלטות שיחה שבה נתניהו ומוזס משוחחים על העסקה לכאורה, ועֵד מדינה שלא ידוע מה מסר למשטרה.
בתיק 4000 מיוחסת לנתניהו עסקת שוחד עם בעלי בזק ואתר החדשות וואלה שאול אלוביץ', שבמסגרתה אמור היה נתניהו לפעול עבור בזק תמורת סיקור חיובי באתר וואלה. גם אם הופעלו לחצים, הראיות הידועות לציבור לא מצביעות על שום הטבה ספציפית או ראיה חד־משמעית להטבה, המשטרה אף לא ציינה מה ההטבה או שווייה במסמך ההמלצות שפרסמה. עם זאת, יש שני עדי מדינה והקלטות ומסרונים רבים מעד נוסף שכיהן כמנכ"ל וואלה.
והנה העובדות הידועות בחוק "ישראל היום": בנובמבר 2014 עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק, שאסר חלוקת עיתונים חינם. מי שחשק במיוחד בחוק, שעשוי להניב לו עשרות מיליונים, הוא מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, שפעל כדי לאשר אותו בקרב פוליטיקאים. הבולטים שבהם: ציפי לבני ויאיר לפיד.
לבני שוחחה עם מוזס על החוק, ואף קיבלה ממנו כשרת משפטים חוות דעת כסיוע לקידומו. זאת, בניגוד לדעת אנשי היועמ"ש שהתנגדו. לפיד נפגש בחשאי עם מוזס פעמים רבות ומסרב לספר מה עלה בפגישות, למעט דרך סיקורו ב"ידיעות אחרונות". שרי יש עתיד העבירו במהלך כהונתם הקצרה 3.5 מיליון שקלים ל"ידיעות אחרונות", בין היתר תמורת סיקור חיובי שיוסתר כתוכן חדשותי, דבר שלפיד כינה "שמועות".
איש ציבור נוסף הקשור לחוק "ישראל היום" הוא חבר הכנסת איתן כבל, שיזם את החוק ואף נחקר במשטרה על העניין במסגרת תיק 2000, חקירה שלגביה הבהיר גורם אכיפה כי "נועדה למנוע לזות שפתיים".
יועץ המשטרה לשעבר ליאור חורב הצהיר כי ידוע לו על תיאום בין מפלגותיהם של ציפי לבני ויאיר לפיד לבין "ידיעות אחרונות". יועצת בכירה במטה מפלגתה של לבני צולמה מכתיבה כותרות לאנשי קבוצת "ידיעות" ביום הבחירות, ולמרות תלונה שהוגשה, מפכ"ל המשטרה הכחיש בראיון שמישהו התלונן על העניין.
וכך עומדת העובדה המוזרה, שתיק "ישראל היום" מעולם לא נחקר ולא נבדק. תשובה לשאלה נקבל, אולי, כשיתפנו אנשי שלטון החוק ממרתון ההכרעה בתיקים דומים לגמרי, הנוגעים לראש הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
