"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הבשורה השמרנית של השופט שטיין

,עודכן

השופט אלכס שטיין, שמונה בקיץ האחרון לביהמ"ש העליון, מתברר יותר ויותר כבשורה שמרנית רעננה של ממש. בזמן קצר הצליח לערער כמה מיסודות האקטיביזם השיפוטי המאפיינים את ביהמ"ש העליון זה שנות דור. בפסק דין שנתן אתמול, מבקש שטיין להחזיר את בית המשפט לכפיפות כלפי המחוקק. שטיין מערער, לעת עתה בדעת מיעוט, על שיטת "הפרשנות התכליתית", שבאמצעותה שחרר עצמו ביהמ"ש מכפיפותו ללשון החוק.

אזרח מן השורה מניח, שהשופטים קוראים את החוק, מפרשים אותו מילולית ומשתדלים ליישם את הכוונה המשתמעת מלשונו על המקרה שלפניהם. בדרך זו, מניח האזרח, מתממש הרעיון הדמוקרטי, שלפיו הציבור קובע את הכללים באמצעות נבחריו, והשופטים מבטיחים את יישום הכללים באופן הוגן ושוויוני על כל מקרה ומקרה. ההנחה הזאת רחוקה מהמציאות.

הנשיא לשעבר אהרן ברק פסק, שלא נכון להסתפק בפרשנות החוק לפי לשונו, או לפי כוונת המחוקק, אלא יש להעדיף פרשנות שהוא מכנה "פרשנות תכליתית". לפי שיטת פרשנות זו, השופט קובע מהי תכלית החוק ומה תכליות השיטה הדמוקרטית בישראל, ולאורן מפרש את החוק. לכאורה, זה נשמע הגיוני, אבל בפועל זו הדרך של ביהמ"ש להשתחרר מההכרעה הדמוקרטית ומאמות המידה שקבע המחוקק, באופן שמי שמחליט מה תכלית החוק ומה תכליות המשטר הדמוקרטי, הוא השופט. בדרך זו יכול ביהמ"ש לקחת ציווי מפורש של המחוקק, שקבעו נציגי הציבור לפי השקפתם, ו"לפרש" אותו אחרת מלשון החוק - בשם תכליות ערכיות שקבע. כך למשל, כששר הפנים ביטל את זכות הישיבה בישראל של חברי חמאס ממזרח ירושלים, על בסיס חוק מפורש האומר שהשר "רשאי לפי שיקול דעתו" לשלול תושבות, ביטל בג"ץ את החלטתו ונתן פרשנות תכליתית, שבעצם אין לשר שיקול דעת.

העמדה שהביע השופט שטיין מבקשת לחזור ולהעדיף את שיטת הפרשנות לפי לשון החוק. שטיין טען, ששיטת פרשנות זו ראויה יותר, מפני שהיא מבטיחה את קיום רצון המחוקק, מקפידה על הפרדת רשויות ומעניקה יציבות לאזרחים היכולים להסתמך על החוק הכתוב, מבלי להסתכן בפרשנות בלתי צפויה של ביהמ"ש.

קריאתו של שטיין לחזור לשלטון לשון החוק, מצטרפת לפסיקות שמרניות נוספות שכבר הספיק לנפק. הוא פסק שאין זה מתפקידו של ביהמ"ש להתערב ביחסי החוץ והביטחון שמנהלת הממשלה, וביטל את דוקטרינת "הכל שפיט". שטיין גם החזיר את "זכות העמידה", ודחה עותרים שאינם נפגעים באופן ישיר מנושא עתירתם. הוא הבהיר שהצעות ייעול כלליות לתיקון המדינה יתקבלו אמנם בברכה - אבל בכנסת, ולא בבית המשפט.

ד"ר אביעד בקשי הוא ראש המחלקה המשפטית בפורום קֹהלת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר