בארץ המשפטנים הבחירות הן אשליה

אנחנו נמצאים בעיצומה של הפיכה שלטונית. אל תיתנו לפיצולים ולמיזוגים לבלבל אתכם; בישראל קיימת מפלגה אחת בלבד. כמו בכל משטר אוטוריטרי, מראית העין של הבחירות נחוצה להסוואת הכפייה והשתלטנות של המשפטנים, אך הממשלות האחרונות, והנוכחית במיוחד, מלמדות עד כמה הבחירות הקרובות חסרות משמעות.

הכהן הגדול של ההפיכה הוא נשיא ביה"מ העליון לשעבר, אהרן ברק. הוא וממשיכיו הבינו מזמן שסיכוייהם לקדם את סדר יומם הקיצוני באמצעות בחירות, קלוש ביותר. כחלופה, הם קידמו את הדוקטרינה האורווליאנית של "שלטון החוק המהותי", שאינה כבולה לאותיות הקטנות של החוק הממשי. היא מתיימרת לקבוע מהו האיזון הנכון בין הערכים ומהי הפעולה הסבירה הנדרשת בכל סוגיה שעל הפרק, ולכפות אותם על הרשות המחוקקת והמבצעת. כך עולה בידם לבלום כל חקיקה או פעולה ממשלתית שאינה לרוחם, ולהצליח לא פעם לכפות על הממשלה פעולה שאינה לרוחה.

ביום שישי הוריד השופט אהרן ברק את הכפפות. בכנס העמותה למשפט ציבורי קרא לשופטים לחזק את פעולות הגרילה: "אם אתם השופטים לא תגנו על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עליכם. אל תשאירו את המלחמה רק לפרופ' מוטה קרמניצר שהוא חסיד אומות העולם". למי שעוד נזקק להוכחות, הזדהותו המוחלטת עם אחד מגדולי המתנגדים האידיאולוגיים לממשלה הנבחרת, מבהירה בדיוק את מטרות ההפיכה ואת שיטת הפעולה.

עם הזמן נעלמה גם הבושה. עקבותיה הגסים של השיטה ניכרים בכל. מדיניות כלפי מהגרים מאפריקה? בית המשפט פסל שלוש פעמים את חקיקת הכנסת. נחקק חוק לאום כחוק יסוד? בג"ץ מחליט באופן תקדימי שבכוחו לדון גם בחוקיות חוקי היסוד. הכנסת מחוקקת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון? בג"ץ מוציא צו ביניים להקפאת ביצועו, והיועץ המשפטי לממשלה מתייצב לצד העותרים נגד הממשלה. הממשלה מחליטה על מדיניות ביחס לאסדרה (רגולציה) על הפקת גז בישראל? בג"ץ פוסל את המתווה. הממשלה מגיעה להסדר בנוגע לגיוס בני ישיבות? בג"ץ פוסל את ההסדר. ביטחון, כלכלה, דת ומדינה - הכל שפיט, הכל יעיץ, הכל פסיל.

רובה המוחלט של ההשפעה סמוי מן העין. כל חקיקה מותאמת כבר בשלבי ניסוחה המוקדמים לנקודת המבט של בית המשפט בידי תואמיו האידאולוגיים במשרד המשפטים. כל פעולה ממשלתית מתוקנת ומסורסת עוד לפני ביצועה על ידי יועמ"שים בוגרי החינוך האוליגרכי, שרבים מהם ורואים בעצמם שומרי־סף הממונים על ריסון רצונו ההמוני של הבוחר. את נשק יום הדין מפעילה המערכת רק במקרי קיצון, אך אלו מעצבים לאחור את התנהלותה על בסיס יומיומי.

תשאלו שמא יכול המחוקק לשנות את השיטה? הצחקתם. בית המשפט ומערך היעוץ המשפטי הוא משפחה וגם בית. ובני המשפחה מקיימים באדיקות את צוואתו המנומסת של השופט בדימוס מישאל חשין: "מי שירים יד על ביתי אגדע את ידו". ההתגייסות הכללית וציפוף השורות נעשים ברוח ישועית וללא כחל. כל נסיון לדיון ציבורי על הגבלת המעורבות חסרת התקדים של המשפטנים בעיצוב המדיניות והחקיקה מושתקים על ידי השופטים והיועמ"שים בעבר ובהווה. כמובן, תמיד תחת ההצהרה המגוחכת שמדובר בשיקול מקצועי בלבד. פסקת התגברות, חוק יסוד החקיקה, חוק להגבלת כוחם המופרז של יועמ"שים במשרדי הממשלה - כולם נתקלים בחומה בצורה של דמוניזציה ובסתימת פיות מצידם של אבירי חופש הביטוי.

אמנם, שלטון המשפטנים כיום איננו מוחלט. כפי שתיאר יפה הסוציולוג האמריקני וויליאם קורנהאוזר, הדמוקרטיות המודרניות מורכבות לא רק מעילית שלטת, אלא גם מקבוצות וטו הנאבקות ביניהן ללא הרף, בלי הכרעה סופית. למרות זאת, בארצנו הקטנטונת הופרו כבר מזמן כל האיזונים והבלמים המתקבלים על הדעת לטובתה של האוליגרכיה המשפטית. הגיע הזמן להתעורר ולמצוא דרך ברורה לשנות את הקרקס העכשווי.