מלחמה והרבה רוח

דמיון מודרך.נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק (ועדיין האדמו"ר־ללא־יורש של "חסידות הנאורים"), קרא "לצאת למלחמה נגד הרוחות הרעות". ואני חשבתי שברק משתייך למי שאינם מאמינים ברוחות ובשדים. הקריאה מלאת הפאתוס שלו הזכירה לי רגע מביך מלפני שנים רבות, כאשר באימון במילואים שכבנו בין השיחים. לפתע התרומם אחד מאיתנו וקרא בקול מלא עזוז, "אחרי!". כולנו התהפכנו על הגב והתגלגלנו מצחוק.

רגע, ברק, יוצאים למלחמה? הכנת כבר את המפקד העליון, הפצ"ר? איך נדע מה אסור לעשות במלחמה הזו? או שאולי אין מגבלות? האומץ שהפגין בהכריזו מלחמה על הרוחות הרעות‫,‬ מוליך אותנו באופן טבעי אל הממלכה שהרוחות והשדים רואים כבירתם‫ - רומניה‫,‬ ואל הספר "מעשים שהיו בעירנו"‫,‬ העוסק בחייהם של יהודים ברומניה‫.‬

בשעת לילה מאוחרת שמע מרא דאתרא ‫(רב העיר‫)‬ דפיקות חזקות על דלתו‫.‬ ירד ממיטתו‫, ‬פתח את הדלת ומולו עמד ינקעל העגלון‫.‬ מה רצונך‫,‬ שאל הרב והזמין את ינקעל פנימה‫.‬ ינקעל נכנס לביתו של הרב ואמר‫:‬ "יש לי שאלה דחופה‫ - האם עלי לברך הגומל כיוון שקרה לי נס לפני זמן קצר‫?"‬

"מה היה הנס?"‬ שאל הרב‫.‬ ינקעל הסביר‫:‬ "חזרתי עם סוסי והעגלה הביתה‫.‬ כשעברנו ביער‫,‬ כאשר אנחנו לבד בחושך על השביל‫, הסוסים עצרו לפתע ולא הסכימו להמשיך ללכת. הסתכלתי קדימה, ונדהמתי: מולנו עמדו על השביל שתי רוחות, חצי שקופות, ולידן שני שדים שעירים ועל ראשיהם קרניים כמו של פרות, אבל בצבע אדום. נבהלתי מאוד. צעקתי 'שמע ישראל', והשדים והרוחות נעלמו. האם עלי לברך הגומל, רבי?"

הרב הביט בינקעל ואמר בקול רך: "הרי ברור שדמיינת, אין בימינו רוחות ושדים". "ודאי שברור לי", אמר העגלון, "ולכן אני שואל‫,‬ האם אני צריך לברך 'הגומל'‫,‬ כיוון שניצלתי משדים ורוחות‫,‬ או שאינני צריך לברך‫,‬ כיוון שהרוחות והשדים היו רק בדמיוני".

לא "מתייבשת" כל כך מהר. חורף ישראלי // צילום: גיל אליהו/ג'יני

הודעה דרמטית.לא מבין למה להתנגד לכך שהיועץ המשפטי יפרסם מסקנות לפני הבחירות‫.‬ להפך‫,‬ שיפרסם‫.‬ פרסום כזה שווה לנתניהו ולליכוד עוד שלושה מנדטים‫.‬ רגע‫,‬ אולי בגלל זה נתניהו נלחם נגד הפרסום‫,‬ כדי שהם יעשו דווקא ויפרסמו‫?

לרגל החורף. כמו שזה נראה‫,‬ "ישראל מתייבשת" - אאוט; מתקפת גשמים ושלגים - אין. "מתייבשת" - ‬אבל נותנים לירדנים 50 מיליון קוב מים בשנה‫,‬ כשבעמאן עורכים מפגני דריכה על דגל ישראל‫.‬

לרגל החורףהאמיתי‫,‬ הנה סיפור מתוך הכרך השני של כתבי ר' אלתר דרויאנוב‫:‬אין אתם מאמינים בניסים? שמעו ואספרה לכם מעשה שהיה בי. פעם אחת, ביום חורף, הלכתי על פני הקרח הגדול של הנהר והגעתי לכפר. ביקשתי לעלות אל הכפר, ופתאום נשבר הקרח מתחת רגלי ונפלתי לתוך המים‫.‬ צעקתי בכל כוחי ובאו גויים ומשו אותי מן המים.

כשעמדתי על רגליי‫,‬ הייתי נציב קרח, וגם זקני היה כולו‪ ‬קרח. לקחוני הגויים והכניסוני לביתו של יהודי. נסתכלתי וראיתי: הבית מלא אורחים. לסעודת מצווה של ברית מילה באו.

ובעל הבית פניו עגומות: לא מצא דגים לסעודה. בינתיים התחלנו אני וזקני פושרים. הביאו חבית גדולה והעמידוני בתוכה, והיינו אני וזקני פושרים והולכים, והמים יורדים לתוך החבית. עברו רגעים מועטים - שמחה וששון: שני דגים גדולים פרצו מתוך זקני לתוך החבית, ומייד התחילו מפרכסים ושטים במים‫.‬ וכך היו דגים לסעודה‫.‬

עם קצת עזרה מידידיי.המצב של מפלגת העבודה כל כך ירוד שאפילו בשביל "להתאבד" היא צריכה עזרה של שני אקס־ליכודניקים, לבני וגבאי.