מיום שהחל נתניהו את כהונתו השנייה כרה"מ לפני כעשור, עמדה בפניו מטרה אסטרטגית מרכזית: איראן. כיום ניתן לומר בזהירות שגם אם המשימה לא הושלמה, ניתן יהיה להשלימה בטווח לא ארוך, בתנאי שהעוסקים במלאכה לא ייחסמו.
מעבר לסיכון הבולט לעין שמציגה איראן - פיתוח נשק גרעיני ואיום בהשמדת ישראל - השכיל נתניהו להבין שגם האויבים הטקטיים של ישראל, חיזבאללה וחמאס, מוּנעים, מוכוונים ומתוחזקים על ידי איראן. בסיפור המיתולוגי על הידרה, המפלצת מרובת הראשים, הבין הרקולס שכריתת הראש רק מביאה לצמיחת ראשים נוספים. הוא צרב את הצוואר לאחר כריתת הראש, ובכך חיסל את המפלצת. גם נתניהו מבין שרק על ידי ערעור איראן, עד כדי החלפת המשטר העוין לישראל, יוכל לטפל בגרורותיה המקומיות.
אמנם, התפתחויות מקומיות ועולמיות, כמו האביב הערבי שהחליש את אויביה המסורתיים של ישראל, או עליית טראמפ הרואה עין בעין עם נתניהו את המיצוב הגאופוליטי של העולם, העניקו לנתניהו הזדמנויות שלא עמדו לרשות קודמיו. עם זאת, מנהיג נבון יודע למנף הזדמנויות ובמקביל להתגונן מפני מכשולים - והיו כאלה למכביר. נזכיר רק את שמונה השנים הקשות של אובמה כנשיא, הלחץ האלקטורלי של גלי ההגירה על הממשלות במערב אירופה, ועלייתם לשלטון (הזמנית) של "האחים המוסלמים" במצרים והאסלאמיסטים בטורקיה.
נתניהו היה אחד הבודדים שהבינו, עוד לפני עשור, שאיראן תוכרע במישור הכלכלי. הוא דחף להטלת עיצומים על משטר האייתוללות, ולצורך כך גייס הן את כישרונו הרטורי והן את יכולותיה המזהירות של ישראל בתחום הביון. חשיפת הארכיון האיראני זכתה בשעתו לבוז באופוזיציה, אבל הקלה על הנשיא טראמפ לבטל את הסכם הגרעין האובדני ולהתחיל את גלגול כדור השלג שאנו נמצאים כרגע בעיצומו. גם הפעולות בסוריה ומבצע "מגן צפוני" לחשיפת מנהרות חיזבאללה, הם ניצחונות טקטיים מרשימים, המשרתים את המטרה האסטרטגית - יצירת כאוס פנימי בשורות הצבא והציבוריות האיראנית.
במקביל, חשוף נתניהו לאתגרים גם מול דעת הקהל הישראלית. מעבר להטרדות המשפטיות שהאופוזיציה מזמנת לו חדשות לבקרים, הוא נאלץ להתמודד עם ביקורת מימין סביב הטרור מעזה או פינוי חאן אל אחמר. כולנו היינו רוצים לראות גישה תקיפה גם בנושאים אלו, אבל נתניהו נאלץ לדחותה ליום שבו תתאפשר פעולה לטווח ארוך. אם אחת מהזירות הללו תאט את קצב שיפור היחסים עם מדינות ערב הגדולות - דבר המשרת את המאבק האסטרטגי מול איראן - עדיף לדחות את הטיפול בה. יש רגליים לסברה, שכאשר ישראל תהפוך לשותפה כלכלית של מדינות ערב, התיאבון שלהן להתקומם מול פעולות אלו יקטן. נוסף על כך, קריסתה הצפויה של הרשות הפלשתינית עם הסתלקותו של אבו מאזן מהזירה, עשויה לפתוח מגוון אפשרויות.
לקראת האביב נעמוד בפני מספר מאורעות משמעותיים: החמרת העיצומים על איראן; הבחירות לפרלמנט האירופי שבהן צפויות לעלות מפלגות ימין פרו־ישראליות ואנטי־איראניות; וכן שיפור מתמיד של היחסים עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. כל זאת, כאשר עדיין נותר זמן מספיק בכהונתו של הנשיא טראמפ להשלמת המהלך. אנו נמצאים כעת בנקודה קריטית בתהליך המשמעותי ביותר עבור ישראל, וחיוני להמשיכו.
מושיק קוברסקי הוא יזם היי־טק ופעיל בתחום החינוך ליזמות
