"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צעד חשוב, אך לא מספק

,עודכן

יש לנו ארץ יפהפייה, אין בכלל ספק בכך. ובכל זאת בחרנו להצטופף בכרך הגדול שבצפון הארץ ובדרומה מכנים "תל אביב", גם אם מדובר בהרצליה, רמת השרון, רמת גן, גבעתיים, פתח תקווה, ראשון לציון, חולון, בת ים וכדומה.

אבל בואו נודה על האמת, הזנחת הנוף האורבני, ובאופן פרדוקסלי דווקא השטחים הפרטיים, היא מחדל צורם. דירות שלושה חדרים בשווי 3 מיליון שקלים ממוקמות בבניינים מפויחים ומוזנחים להחריד, ממש כמו בשכונות עוני במדינות המפותחות בעולם.

במקומות שבהם שטח האדמה משתווה לעלות הבנייה מדובר בבעיה שונה לגמרי מהבעיה במרכז הארץ. שווי האדמה הוא כמובן תולדה של רמת ביקוש גבוהה במיוחד. אם ניקח לדוגמה בניין של 3 קומות במרכז הכרך, שבו יש 9 דירות של 80 מ"ר, הרי שעלות הבנייה של בניין חדש שכזה אינה עולה על 3 מיליון שקלים, בעוד מחיר הדירות בבניין מגיע ל־100 מיליון שקלים!

במילים אחרות, שיפוץ מאסיבי של הבניין יכול להגיע לעלות של 1% משווי הדירות, והריסת הבניין ובנייתו בסטנדרט עכשווי וממוגן עשויה להגיע ל־5%. זאת כמובן אם לא מביאים בחשבון את הרעיון של התחדשות עירונית - לבנות יותר דירות על אותה יחידת שטח, כפי שמתחייב בראייה לטווח קצר ובינוני, לא כל שכן לטווח ארוך.

אבל אם מביאים בחשבון את תוכניות ההתחדשות העירונית, כפי שאושרו במינהל התכנון, הרי אפשר להכפיל ולשלש את השטח הבנוי באזורי שיא הביקוש, להעלות את רמת החיים, להוריד את מחירי הדיור ולשפר באופן דרמטי את חזות הערים.

אלא שבמקרים רבים מדובר בבעלי דירות מבוגרים שלא מעוניינים באי הנוחות הכרוכה בהתעסקות באישורים, בפינוי ובבנייה. במקרים אחרים, מדובר בבעלי דירות הנהנים מתשואה משכירות, ואחרי שהרוויחו עשרות אחוזים ממחיר הרכישה הם מעוניינים להשלים את הסיבוב העסקי מבלי להיכנס להליך הסבוך להשבחת הקרקע, שלא תמיד ברור להם מתי יושלם.

במדינות אחרות בעולם בדיוק כאן נכנס המחוקק, שלא מאפשר לבעלי בתים להחזיק בהם במצב ירוד. דוגמה מובהקת לכך היא גרמניה, שמחייבת בניינים בשיפוץ אחת לעשור לפחות. בניינים מאמצע המאה הקודמת נראים כמו חדשים, מטופחים, עם גינון סביבתי.

המהלך שיוזם משרד המשפטים הוא צעד מבורך, אך לא מספק. מתבקשים צעדים נוספים שיקלו על היזמים להעביר דיירים לבניינים סמוכים ובכך לאפשר יותר בינוי־פינוי - שדיירים יוכלו לקבל מייד דירה שבנו בסמיכות ובהמשך לקבל זכויות עודפות בבניין החדש. במקביל, יש לחייב דיירים, במיוחד באזורים היקרים, לתחזק את בתיהם באופן שוטף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ערן בר-טל

העורך הכלכלי של "ישראל היום". שימש מרצה ל"פיתוח חשיבה כלכלית" בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. בוגר קורס עורכים בינלאומי של מגזין (BusinessWeek (McGraw-Hill. עורך המהדורה העברית "החופש לבחור" של פרופ' מילטון פרידמן, עומד בראש העמותה "כלכלה בשבילך", לקידום השכלה כלכלית. מרצה על: כלכלת ישראל; כיסוי תחומי הכלכלה בתקשורת; עקרונות החשיבה הכלכלית; כסף והשקעות וכן בניית מערכי הדרכה ייחודיים בענייני כלכלה ותקשורת.

כדאילהכיר