אתמול (חמישי) לפני 171 שנה יצא לאור לראשונה המניפסט הקומוניסטי בבריטניה - ב־21 בפברואר 1848. הוא נכתב בהזמנת המפלגה הקומוניסטית על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, שלמעשה העלו לראשונה על הכתב, בניסוח מפורש, את מה שהתהלך עד אז כשמועות על אודות הרעיון הקומוניסטי. מדובר במנשר נועז שמציע סדר חברתי חדש, שנים בודדות אחרי הגל הראשון של המהפכה התעשייתית, שאף היא הובלה על ידי בריטניה.
המניפסט הוא כתב יד אלמותי, מבחינת נקודת המבט שהוא הציע, שהיתה קיימת עוד הרבה לפני ניסוחה ועודה נפוצה בארץ או בעולם. מדובר בהשקפה אוטופיסטית, בלתי פשרנית, שרואה את החברה כבנויה על יחסי כוחות ומעמדות היררכיים מובנים, ולכן גם המוביליות בין המעמדות כמעט בלתי אפשרית.
המניפסט נכתב מתוך היכרות עם המהפכות החברתיות שהתרחשו קודם לכן - המהפכה האמריקנית ב־1765 והמהפכה הצרפתית ב־1789. מדובר בשתי מהפכות שהציעו את החופש והשוויון כחלופה לשלטון שנתפס בעיניהן כעריצות, בעיקר בעיני המהפכנים הצרפתים. הקומוניסטים לא ראו בעריצות את לב הבעיה - אלא בעריצים. הם למעשה הציעו בעצמם כינון של עריצות, שאותה הם כינו "דיקטטורה של הפרולטריון", של מעמד העובדים.
באותה נשימה הם הביעו געגוע ליחסי עריצות אחרים שהיו קיימים קודם לכן, כמו הפיאודליזם. התקופה הפיאודלית מוזכרת במניפסט גם בהקשר של מנצלים ומנוצלים, אך גם בהקשר ה"טוב", של אחריות של הפיאודל לנתיניו, שאינה קיימת בשלטון הנתעב ביותר בעיניהם - הבורגנות.
עבדות מודרנית
מבחינות רבות לא רק שהמניפסט רלוונטי ואקטואלי בימינו, אלא שהוא השפיע על חיינו ורווח גם כיום כתפיסת עולם, עד שנדמה שמבחינות רבות הוא אפילו הגשים עצמו מעל ומעבר למצופה. אמנם משתי המטרות הנעלות שלו לא נותר זכר, אך הן גם לא בוטלו לחלוטין. המטרות הללו היו בשלב הראשון מהפכה שתביא לדיקטטורה של הפרולטריון - שבמידה רבה ההסתדרות בארץ בהחלט מגשימה את השאיפה הזו; השלב השני הוא ביטול הקניין הפרטי וכל הנתפס בעיני השיטה כנלווים לו - ביטול התא המשפחתי, ביטול הדתות ולבסוף ביטול הלאומים והמדינות.
אלא שמלבד המטרות הגדולות המניפסט מציין יעדים ראשונים להשגה, שרבים מהם מומשו במדינות חופשיות: הטלת מס פרוגרסיבי גבוה; ביטול זכות הירושה; ריכוז עסקי התחבורה בידי המדינה; איגוד התעשייה החקלאית והתעשייתית וכמובן חינוך חינם. יתר על כן, ניתן לומר שמפלגות סוציאליסטיות בישראל ובעולם החופשי דורשות דרישות מרחיקות לכת יותר מאשר העזו לחשוב כותבי המניפסט.
כך, למשל, כמעט בכל מדינות אירופה יש מפלגות שדורשות שכר מינימום לכל אזרח בלי קשר למצבו התעסוקתי. ובכל מקרה מקובל בכל מדינה מערבית להציע באופן זה או אחר קצבאות למובטלים. במניפסט הקומוניסטי הוצע להקים "גדודי עבודה", שיעסיקו את כל האנשים בגילי העבודה. משמע, ביטול האפשרות לאבטלה. לא עלה בדעתם להציע קצבה למי שאינו מועסק, מכיוון שהעבודה היא ערך עליון במניפסט. השנואים הם "הבורגנים", שעבודתם כמנהלים לא נחשבת, אלא הם נתפסים כגזלנים הנהנים מהערך שמייצרים הפועלים.
מרקס ואנגלס
הקומוניזם מושתת על תפיסת עולם מהפכנית, המהפכה היא שלב בלתי נמנע בדרך ליצירת "העולם החדש". אבל המהפכנות אינה מוצעת כערך והיא מוצעת באופן חד־פעמי ו"בלתי נמנע", רק כדי להגיע למצב של יציבות ושקט שלא יצריך עוד מהפכות נוספות. מרקס ואנגלס טוענים שהבורגנות היא זו שמושתתת על מהפכות. המהפכה התעשייתית היא דוגמה למהפכה של אותם בורגנים ששואפים להגדיל את הצריכה, בלי להסתפק בצרכים הבסיסיים של האדם. השאיפה הזו מצריכה שינויים מתמידים, שהם למעשה מהפכות שמביאות לשינוי הסדר החברתי באופן מתמיד:
"הבורגנות אינה מסוגלת להתקיים מבלי לגרום הפיכות במכשירי הייצור, לכן - ביחסי הייצור, לכן - בכל היחסים החברתיים. ומאידך, השמירה הקפדנית על אופן הייצור הישן היתה תנאי הקיום הראשון של כל המעמדות התעשייתיים הקודמים... כל היחסים היציבים על כל מושגיהם מעוררי הכבוד מאז ומתמיד הולכים ומתפוררים, ואילו כל החדשים מקרוב באו מתיישנים בטרם יכלו להתאבן" (תרגום: משה בן חורין). מהבחינה הזו כמובן שמחברי המניפסט צודקים. נכון שכלכלת השוק בנויה על התפתחות, שמביאה לסגירה של תעשיות ישנות ופתיחה של חדשות. כך, למשל, תעשיית הטקסטיל המסורתית בארץ כמעט נסגרה לגמרי. פיטורים של עובד, לפי אותה שיטה, הם חלק ממהפכה חברתית נוראית ובלתי נסבלת.
המצאה ישנה
מעניין שמחברי המניפסט התאמצו להסביר שהשיטה החדשה שהם המציאו יש מאין, היא בכלל לא המצאה חדשה, אלא התפתחות מתבקשת של המציאות. הם הראו שהתקדים הוא המהפכה הצרפתית: "...המהפכה הצרפתית ביטלה את הקניין הפיאודלי לטובת זה הבורגני. לא ביטול הקניין בכלל, אלא ביטול הקניין הבורגני הוא־הוא המייחד את הקומוניזם", כך נכתב באותה הצגה מיתממת. ברור שביטול השיטה הפיאודלית אינו ביטול של זכות הקניין. מהבחינה הזו הקומוניסטים יצרו עולם חדש - לא של פרולטריון, אלא של עבדות. לעבד אין זכות קניין, אך למה של"פועל" לא תהיה זכות כזו? ההצדקה שלהם היתה שכשהפועל צובר הון הוא עלול להפוך לבעלים ולהעסיק אנשים אחרים. כדי למנוע את המצב הטבעי הזה, הם חייבים לשלול ממנו את זכות הקניין ולהלאים את הזכות הזו, כדי לשמר את הפועל ככזה ולמנוע מכוח פרטי להגיע למצב של שליטה באמצעי ייצור. שליטה כזו, לשיטתם, תחזיר אותנו ל"יחסים של מנצל ומנוצל".
נשמע מוכר? כאמור, הגישה הזו לא פסה מן העולם, היא רק מציגה עצמה בצורות מודרניות שונות. תגליות הגז הטבעי בישראל הציפו את אותה גישה השוללת את הבעלות הפרטית על אמצעי ייצור. השנאה לבעלי ההון בכלל גם היא עומדת ביסוד אותה שיטה. ניתן לשער שהקומוניסטים הביעו את חששם מכך שהתעשייה המודרנית תחליף את הפיאודליזם וכך "הבורגנים" יהיו הפיאודלים החדשים, שיעסיקו את הפועלים. אלא שהבורגנות נתפסה בעינם כגרועה עוד יותר, מכיוון שלדעתם במבנה הפיאודלי האדונים דאגו לצמיתים למגורים ולמזון, ואילו במבנה החדש הבעלים של בתי החרושת כלל לא מתעניין בחייהם של פועליו.
גם יתר היסודות של השיטה הנוראית הזו, שהביאה להרג המוני במלחמות, בדיכוי, בהרעבת המונים, במעשי ביזה ושוד, ממשיכים לפעם בלב העולם החופשי. מעניין שאלה הנחשבים "קפיטליסטים" מבינים את הקשר לערכי המשפחה ושימורה ואלה המקילים ראש בזכויות הקניין מבקשים להחליף את האחריות האישית ואת המבנה המשפחתי באחריות כוללת של המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו