מדינת מופת דמוקרטית ביו"ש

שאלת גורל השטחים ביהודה ושומרון מפלגת את ישראל זה 50 שנה ומעוררת תסיסה אלימה באזורנו. שני המחנות בציבור הישראלי מתבצרים בעמדותיהם, וכל צד שבוי בפתרון המוחלט שלו - סיפוח או נסיגה. אחוזים לנצח במאבק בין תזה ואנטי־תזה, לא הצלחנו לראות שהסינתזה המושלמת ניצבת ממש לנגד עינינו.

מי שהאיר את עיניי היה דווקא ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, שטען בצדק בראיון ל־ynet ש"מאבקים היסטוריים מלמדים כי רק מי שבחרו ללכת בדרך משותפת - במקרה שלנו, דרך יהודית־ערבית - הם שניצחו בסוף". ניצחון כזה עדיין רחוק מאוד ממימושו בישראל, אבל קיימת בהחלט הזדמנות להקים מדינה חדשה לגמרי ללא תחלואיה של המדינה הישנה.

הפתרון הוא הקמתה של מדינה פלשתינית־דמוקרטית ביו"ש לצד מדינת ישראל. במדינה זו יחיו יחד יהודים וערבים בחברת מופת אידיאלית, כפי שחלמו עליה אבותינו המייסדים: דמוקרטיה ליברלית שבה כל אזרח, ללא הבדלי דת, לאום, גזע או מין, ייהנה מהזכות לבחור ולהיבחר, עם חופש פולחן מלא לכל הדתות, לצד הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. ללא הציונות הלאומנית־גזענית וללא האמנה הפלשתינית. ממילא לא יהיה בהן צורך.

האין זו הזדמנות היסטורית נדירה מאין כמותה לתיקון חברתי שיהיה מופת לעמים? חוקת פלשתין תאמץ את מודל זכויות האדם המתקדם ביותר, כפי שנוסח כבר על ידי טובי המשפטנים שלנו. זו גם תהיה מדינת הגירה שתקבל בסבר פנים יפות כל פליט באשר הוא, ותעניק לו את מלוא זכויות האדם. כך תזכה המדינה החדשה בהכרה ובהוקרה בינלאומית.

כל זה יצליח, אם כל הצדדים ישכילו לנהל מערכת דמוקרטית שתוציא מכללה את הגזענים ותומכי הטרור משני הצדדים. זה יבטיח שהמדינה החדשה תתנהל רק מתוך דאגה לרווחת כל אזרחיה.

מדינה כזו, אם תקום, תזכה לשכנות טובה מצד ישראל. אפילו הגורמים הקיצוניים והגזעניים ביותר בחברה הישראלית לא יעלו על דעתם לראות במדינה שכחצי מיליון מאזרחיה הם יהודים - מדינת אויב. לא סביר שהמתיישבים היהודים באדמות המורשת יתעקשו שהאדמות תירשמנה בטאבו על שם מדינת ישראל. זו תהיה מדינתם החדשה, ממש כמו שתהיה זו מדינת הערבים.

הצעה זו מעניקה פתרון כמעט מושלם למחלוקת המשסעת את החברה הישראלית והופכת את הערבים והיהודים לאויבים. היא מייתרת את בעיית הטרנספר של יהודים או ערבים, המתחייבת מכל פתרון אחר. ההעברה הכפויה היחידה תהיה רק של המיעוט הערבי הקטן המגדיר את עצמו כפלשתיני ממילא - כמו חברי מפלגת חד"ש ותומכיה, למשל. אך זה לא ייחשב לטרנספר אלא לעלייה למולדת החדשה, שתזדקק למנהיגים כעודה, הדוגלים בשלום ובדו־קיום בין יהודים לערבים בישראל.

אמנם, יהיו מי שילינו שלעם הפלשתיני מגיעה זכות הגדרה עצמית על פי רצונו ותרבותו, אך אלה אותם אנשים המריעים להצעות להקים את חברת המופת הזו על חשבון זכותם של יהודים להגדרה עצמית במולדתם. כך יוצא שעל התוכנית עצמה הם כבר הסכימו, והשינוי היחיד הוא במיקומה. מכל מקום, הזדמנות הפז ההיסטורית להקים, מחר בבוקר, חברת מופת שוויונית ודמוקרטית, המושתתת על שלום ודו־קיום, הופכת את שאלת המיקום - לשולית.

אם המפלגות הערביות ותומכיהן בשמאל הקיצוני חפצים במדינה דמוקרטית ושוויונית, שבה יחיו בדו־קיום יהודים וערבים, מדוע שלא יקימו אותה כבר עתה ביהודה ושומרון?