"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
כל אזרחיה: בן־גוריון וזכותנו על הארץ

כל אזרחיה: בן־גוריון וזכותנו על הארץ

אריאל בולשטיין
, עודכן

"אין העם הערבי והעם היהודי שווים בזכויותיהם בארץ ישראל". מילים אלה, ברורות, פשוטות וחדות, המבטאות בלי כחל וסרק את האמת הבסיסית באשר לצדקת הצדדים בסכסוך הערבי־ישראלי, לא נכתבו על ידי הרב כהנא או מי ממועמדי עוצמה יהודית. הדברים שייכים לדוד בן־גוריון, במאמרו "שאלת הפַּריטי" מ־1936, שעה שלא היה אפילו רוב יהודי בארץ ישראל.

לעם היהודי בשלמותו יש זכות על הארץ הזאת, הסביר בן־גוריון, ולערבים כאומה - אין. האמת של בן־גוריון עוגנה בשנה שעברה במערכת הדינים של מדינת ישראל. חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שהתקבל בדחיפת ראש הממשלה הנוכחי, חוזר על מה שכתב ראש הממשלה הראשון: זכויותיהם הפרטיות של אזרח יהודי ואזרח ערבי במדינת ישראל שוות, אבל זכותו הלאומית הקולקטיבית של העם היהודי למימוש ריבונותו בישראל יחידה במינה בארץ הזאת, ובלעדית רק לו.

בישראל של 2019 בן־גוריון היה נדחק על הגותו זו החוצה ממחנה השמאל־מרכז. אנשי רוח שמינו עצמם למצפן האומה (בלי לשאול את דעת האומה, אך תוך קבלת תקציבים נאים ממנה לפעילותם), היו מתייגים אותו כ"קיצוני". המלשינים המקצועיים של בצלם והאגודה לזכויות האזרח היו מתלוננים עליו למועצת זכויות האדם של האו"ם; זו, בתגובה, היתה מנפיקה עוד אחד מן הגינויים נגד המדינה היהודית. יעל אבקסיס היתה מכנה את בן־גוריון "לא אנושי", ובג"ץ היה מוצא בדבריו "הסתה לגזענות" ואולי מונע ממנו השתתפות בבחירות. ואם לא די בכל אלה, היינו זוכים לשמוע את רותם סלע יוצאת נגדו חוצץ, שהרי הדברים של בן־גוריון הם ההפך המוחלט מחזון "מדינת כל לאומיה" (שזה הפירוש האמיתי של "מדינת כל אזרחיה"), שסלע כה רוצה לאמץ מבלי להבין את משמעותו.

עצוב לראות כיצד מחנה שלם, המייחס עצמו לבן־גוריון ולדרכו, מתרחק מן הבסיס הרעיוני שעליו מושתתת הציונות, ותוקף ללא רחמים מה שרק אמש היה מובן מאליו לכל גוני הקשת הציונית, ובוודאי ל"זקן" עצמו.

עם זאת, השיח שהתפתח בימים האחרונים מאפשר להפוך את הבחירות האלה להזדמנות של בירור רעיוני. בעת שראשי רשימת כחול לבן, בני גנץ ויאיר לפיד, מתייצבים במחנה המערערים על חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, ניצבים בפני הבוחר שתי חלופות חד־משמעיות: מי שבדומה לבן־גוריון רואה בארץ ישראל מקום שבו זכויות לאומיות נתונות רק לעם היהודי, יצביע למחנה הלאומי; מי שתפיסתו של בן־גוריון חורה לו, ורוצה לראות במדינתנו מדינה של כל העמים המתגוררים כאן, יבחר באופציה של לפיד, גנץ ורותם סלע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...