"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בילוי בתערוכות נשק אינו עצמאות

,עודכן

את מצעדי הנשק וליטופי הקנים ביום העצמאות צריך להפסיק. זו מחלה ישראלית מידבקת מדור לדור שאין לה תרופה אלא בהסבר, שהורים בטוחים שלגדול בריא זה להתחבק פעם בשנה עם טנק מרכבה סימן 4, לחבוש כומתה של צנחן, להתנשק עם רובה תבור ולהרים עיניים אל־על לעבר מטס בוהק של מטוסי קרב.

חברה בריאה היא חברה שלא מאדירה כלי נשק ומשחית. המשורר ברטולד ברכט כתב כשנה לפני מלה"ע השנייה: "גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק, הוא רומס את היער, הוא מוחץ, מאה אנשים. אבל יש לו חסרון אחד: הוא זקוק לנהג. // גנרל, המפציץ שלך חזק. הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל. אבל יש לו חסרון אחד: הוא זקוק למכונאי. // גנרל, האדם שמיש מאוד. הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח. אבל יש לו חסרון אחד: הוא יודע לחשוב".

כלי הנשק המוצגים לראווה בחלון ההזדמנויות של יום העצמאות, ראוי שיהיו מאופסנים בימ''חים ובבסיסים. מדינה לא צריכה לגדל את ילדיה כחיילים במחסנית החירום שלה. את יום העצמאות אפשר להקדיש לאליפות השחמט לילדים עד גיל 7, לבניית ארמונות חול בים, לעידוד קרנבל של בתי ספר המציגים חידושים והמצאות, לתחרויות רובוטיקה אזוריות. מפעלי הטכנולוגיה הגבוהה יפתחו שעריהם לקהל הרחב ויספרו על הישגי התעשייה הישראלית, מעבדות האקדמיה יזמינו נוער להכיר את מחקרן ועוד. חגיגה אזרחית ולא צבאית.

תערוכות הנשק וההתפעלות מעוצמתו הן שארית חולה מהמצעדים הצבאיים שהיו בעבר במרכזי הערים. מדינות מעטות ממשיכות בתהלוכות צבאיות ומציגות טילים וטנקים בפני אזרחיהן; איננו רוצים להימנות עימן. איראן וצפון קוריאה הן מהמובילות בשחצנותן הצבאית. להיות אור לגויים משמעו להיות חברה אזרחית מפוארת ולא חברה המעודדת אינדוקטרינציה צבאית לבני 5.

חינוך לשלום מתחיל בהסרת הסממנים הצבאיים מחיי ילדים. האדרת כלי הנשק, הערצתם והבאתם לדרגה של כמעט קדושה, הן תוספת משמעותית ומיותרת לחוויית הקיום בישראל, כמקום מסוכן שחיים בו על החרב והנשק המודרני.

צריך לתת לדור הצעיר תקווה ושמחה ביום העצמאות, ולא לפאר תרבות צבאית שמחירה שכול ומוות. השתעשעות בצעצועי נשק אימתניים מטפחת דור שלם הרואה אותם חלק מחייו. אנחנו לא צריכים לוותר על הצבא, אבל לבטח שלא להפוך אותו למובן מאליו ולחלק מחיינו. שכפול מיצגים צבאיים שנה אחר שנה גורם להפסיק לחשוב ולהתנהג כאוטומטים.

הרשת מלאה בתמונות של אבות ואימהות גאים שבילוי החג שלהם עם ילדיהם היה הסתופפות בתערוכות נשק. תמונות כאלה אינן מוסיפות כבוד לעצמאות ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר