למפלגת העבודה דרוש: מנהיג עם ניסיון

לאחרונה עברתי על מכרזים לתפקידים בכירים שהתפרסמו בעיתונים. סעיף אחד בלט בדרישות התפקיד אצל כולם: "דרוש ניסיון קודם". אותו ניסיון קודם הוא תנאי הכרחי לכל תפקיד בכיר. רק במערכת הפוליטית' ניסיון קודם הופך למכשלה - למרות שהעבר הוכיח שגם במערכת זו אי אפשר לקפוץ ישר למרום הפירמידה.

במדינת בה הנושא המרכזי על סדר היום הוא הביטחון - ביטחון אישי וביטחון לאומי - האזרחים מחפשים ניסיון קודם בהליכתם לקלפי, מישהו שאפשר לסמוך עליו בנושא הקיומי. בזמן האחרון התגבש טרנד של "נבחר לראשות מפלגה מועמד או מועמדת חדשים וצעירים", בחירה שביום הבחירות מתרסקת במבחן הציבור.

כך קרה למרצ עם זנדברג - אישה ראויה מכל הבחינות אך המפלגה בראשותה לא הצליחה בבחירות. כך קרה למפלגת העבודה, שהתרסקה עם מועמד חדש, אבי גבאי, שעקב חוסר ניסיונו התקשה להוציא את מפלגתו מהעיסוק בטפל (סמכויות היו"ר נטילת סמכויות ממזכ"ל המפלגה וכיו"ב') ולא ידע לייצר הרמוניה בצמרת. חשוב מכך, הוא אף לא עמד במבחן הציבור, שלא ראה בו - בעיקר בגלל חוסר הניסיון - מועמד שניתן לסמוך עליו בנושא המרכזי של החיים: הביטחון.

בחיים יש מסלול קידום שהוא למעשה נתיב הכשרת אדם לתפקידו, נתיב המתבטא במילה אחת - ניסיון. להיות חבר כנסת המככב באמצעי התקשורת לא הופך אותך לראוי להוביל מפלגה בבחירות או למועמד לראשות ממשלה. אי שם בעברי (לפני 50 שנים) נבחרתי כחניך מצטיין בקורס מדריכי תותחנות טנקים, ועוד פעמיים כמדריך מצטיין לתותחנות. עובדות אלו לא הפכו אותי למועמד לרמטכ"לות לא בעיני אחרים ולא בעיני עצמי.