מי מחליט על "חוסר עניין לציבור"?

לפני חודשים ספורים הגיע תלמיד ישיבה לתחנת המשטרה, וסיפר כיצד נפל קורבן לנוכלת מבוגרת ממנו, שנישאה לו במטרה לעשוק את כספו ואת נכסי משפחתו. כשגילה את מזימתה, טפלה עליו כלתו הטרייה אשמת שווא באונס. המתלונן הציג ראיות, אך בתוך פחות משבע שעות קיבל "הודעה על החלטה שלא להעמיד לדין" - נימוק מכובס לעילה הישנה הידועה לשמצה "חוסר עניין לציבור". זאת, אף שמדובר בחשד לעבירות חמורות, ביניהן חשד למרמה והונאה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

חודשים ספורים לפני כן, התלוננה קשישה כבת 80 על אלימות ואיומים מצד בעלה. המשטרה לא חקרה את החשוד, סגרה את התיק ללא בדיקה, והודיעה למתלוננת כי "אין אשמה פלילית". העבריין ממשיך במעלליו, ולקשישה לא נותר אלא לספוג מכות ועלבונות, לסבול ולשתוק.

מהם השיקולים המנחים בסגירת תיק מחוסר עניין לציבור? מיהו למעשה אותו ציבור, וכיצד מחליט קצין המשטרה מתי לציבור יש עניין, ומתי לא? מי קבע שחשדות כלפי אנשי ציבור על קשרי חברות - מסיגרים ועד שמפניה - גוברים בחשיבותם על פגיעה בגופה של קשישה או בכבודו וברכושו של אברך צעיר, או של כל אדם אחר מן השורה? להפך, דווקא בזבוז המשאבים הכבירים על תיק פלילי נגד אישיות ציבורית בנסיבות שכאלה, גובל בעבירה כלכלית כלפי הציבור, ומשקף העדפת חשיפה ציבורית באמצעות תיק בעל פרופיל תקשורתי גבוה, על פני מיגור אלימות, תוקפנות וגניבות. האזרח הקטן, הנתון לסכנה יומיומית ומחפש הגנה וביטחון, מופקר - בדמות סגירת תיק "מחוסר עניין".

באחת מהכרעותיו, קבע השופט אהרן ברק: "נקודת המוצא העקרונית הינה, כי משקבע המחוקק כי התנהגות פלונית פלילית היא, הרי שיש אינטרס ציבורי כי החשוד בעבירה יועמד לדין... רק כאשר העניין הציבורי באי העמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי תובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי העמדה לדין". הנחיית הפרקליטות קובעת כי החלטה שלא להעמיד לדין צריכה להתבסס על הערכה מושכלת. מהי, והיכן היא בדיוק, אותה הערכה מושכלת?

מוטב שהמזלזלים באזרח הקטן ובצרכיו, וסוגרים בהינף קולמוס תיק משטרה בעילה כזו או אחרת, תוך דילוג קליל מעל מצוקתו של קורבן העבירה, יפנימו היטב שלציבור אין כל כך הרבה עניין בטיפול אובססיבי באישי ציבור, נהנתנים יותר או פחות. לעומת זאת, לציבור יש המון עניין באחוזי הפשיעה ברחובות, בביטחון האישי, באלימות במשפחה, במעשי נוכלות, עושק וגניבה, ואפילו בעבירות הטרדה "קלות".

אורי דרשן הכהן הוא עורך דין, לשעבר קצין חקירות במשטרה