"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מי מחליט על "חוסר עניין לציבור"?

מי מחליט על "חוסר עניין לציבור"?

אורי דרשן-הכהן
, עודכן

לפני חודשים ספורים הגיע תלמיד ישיבה לתחנת המשטרה, וסיפר כיצד נפל קורבן לנוכלת מבוגרת ממנו, שנישאה לו במטרה לעשוק את כספו ואת נכסי משפחתו. כשגילה את מזימתה, טפלה עליו כלתו הטרייה אשמת שווא באונס. המתלונן הציג ראיות, אך בתוך פחות משבע שעות קיבל "הודעה על החלטה שלא להעמיד לדין" - נימוק מכובס לעילה הישנה הידועה לשמצה "חוסר עניין לציבור". זאת, אף שמדובר בחשד לעבירות חמורות, ביניהן חשד למרמה והונאה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

חודשים ספורים לפני כן, התלוננה קשישה כבת 80 על אלימות ואיומים מצד בעלה. המשטרה לא חקרה את החשוד, סגרה את התיק ללא בדיקה, והודיעה למתלוננת כי "אין אשמה פלילית". העבריין ממשיך במעלליו, ולקשישה לא נותר אלא לספוג מכות ועלבונות, לסבול ולשתוק.

מהם השיקולים המנחים בסגירת תיק מחוסר עניין לציבור? מיהו למעשה אותו ציבור, וכיצד מחליט קצין המשטרה מתי לציבור יש עניין, ומתי לא? מי קבע שחשדות כלפי אנשי ציבור על קשרי חברות - מסיגרים ועד שמפניה - גוברים בחשיבותם על פגיעה בגופה של קשישה או בכבודו וברכושו של אברך צעיר, או של כל אדם אחר מן השורה? להפך, דווקא בזבוז המשאבים הכבירים על תיק פלילי נגד אישיות ציבורית בנסיבות שכאלה, גובל בעבירה כלכלית כלפי הציבור, ומשקף העדפת חשיפה ציבורית באמצעות תיק בעל פרופיל תקשורתי גבוה, על פני מיגור אלימות, תוקפנות וגניבות. האזרח הקטן, הנתון לסכנה יומיומית ומחפש הגנה וביטחון, מופקר - בדמות סגירת תיק "מחוסר עניין".

באחת מהכרעותיו, קבע השופט אהרן ברק: "נקודת המוצא העקרונית הינה, כי משקבע המחוקק כי התנהגות פלונית פלילית היא, הרי שיש אינטרס ציבורי כי החשוד בעבירה יועמד לדין... רק כאשר העניין הציבורי באי העמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי תובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי העמדה לדין". הנחיית הפרקליטות קובעת כי החלטה שלא להעמיד לדין צריכה להתבסס על הערכה מושכלת. מהי, והיכן היא בדיוק, אותה הערכה מושכלת?

מוטב שהמזלזלים באזרח הקטן ובצרכיו, וסוגרים בהינף קולמוס תיק משטרה בעילה כזו או אחרת, תוך דילוג קליל מעל מצוקתו של קורבן העבירה, יפנימו היטב שלציבור אין כל כך הרבה עניין בטיפול אובססיבי באישי ציבור, נהנתנים יותר או פחות. לעומת זאת, לציבור יש המון עניין באחוזי הפשיעה ברחובות, בביטחון האישי, באלימות במשפחה, במעשי נוכלות, עושק וגניבה, ואפילו בעבירות הטרדה "קלות".

אורי דרשן הכהן הוא עורך דין, לשעבר קצין חקירות במשטרה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...