נתוני הקליטה ה"יבשים" דווקא מעודדים

מחאת יוצאי אתיופיה העלתה מחדש לסדר היום את השאלה עד כמה מתקיימת בישראל אפליה ממסדית רשמית, שמדיניות ממשלתית שונה עשויה לצמצם או להעלים כליל.

התשובה לכך אינה פשוטה, משום שהנתונים הקיימים אינם מספיקים לבסס טענה חד־משמעית. דו"ח הצוות הממשלתי למיגור גזענות מלפני שלוש שנים מכיל מעט מידע עובדתי; הוא מבוסס ברובו על תיאור אירועים וסיפורים ומדגיש תחושות וחוויות אישיות. גם דו"ח מעקב שפרסמה לאחרונה היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים מתקשה להציג נתונים, מעבר למספרי תלונות שהתקבלו - אך תלונות כשלעצמן אינן ראיות. אפילו סטטיסטיקות משטרתיות המלמדות על שיטור יתר, אינן הוכחה חותכת לאפליה: לא תמיד אפשר להבחין בין מעצר שווא לפעולת אכיפה הכרחית, וקיימת אפשרות ששיטור יתר נובע מפשיעת יתר.

דווקא הנתונים הכלכליים היבשים עשויים לשפוך אור נוסף, ואולי מדויק יותר, על טענת האפליה. נפתח במובן מאליו: יוצאי אתיופיה הם הקבוצה הענייה ביותר בישראל, ונתוני הפתיחה שלה נמוכים מאלה של קבוצות אחרות. אבל - וזה אבל גדול - ברוב הפרסומים מוצגים נתונים על יוצאי אתיופיה ביחס לשאר האוכלוסייה, מבלי להתייחס לנתון מכריע מבחינה סטטיסטית: היותם עולים. וכשמשווים, למשל, את שיעור העוני בקרב יוצאי אתיופיה לזה בקבוצות עולים אחרות, מתברר שמצבם אינו שונה בהרבה מזה של עולי מדינות חבר העמים או הדור הראשון ליוצאי צפון אפריקה. אפילו במחקר של מרכז אדוה עולה כי 31 אחוזים מיוצאי אתיופיה מצויים ברובדי העוני וב"קרבת העוני" - מעט יותר ממזרחים דור ראשון (27 אחוזים) ומיוצאי בריה"מ (27 אחוזים).

במילים אחרות, בדומה לקבוצות עולים אחרות, גם הדור הראשון של יוצאי אתיופיה נקלט ברבדים הנמוכים יחסית של הכנסה. אך השאלה החשובה יותר היא מה קורה בדור הבא: האם ילדי העולים מצליחים לשפר את מצבם ולהיקלט טוב יותר בחברה?

שאלה זו נבדקה לעומק במחקר של צליל אלוני וזאב קריל, חוקרים מאגף הכלכלן הראשי באוצר. תחת הכותרת "מוביליות בין־דורית בשכר בישראל - השוואה בינלאומית ובין קבוצות אוכלוסייה", הושוו הכנסות דור ההורים להכנסות דור הילדים בקבוצות שונות, כדי לבדוק עד כמה המשק הישראלי מאפשר מעבר בין רמות הכנסה של דורות שונים.

מסקנות המחקר מרתקות. סיכוייהם של ילדי יוצאי אתיופיה לשפר את מצבם הוא מהגבוהים ביותר בישראל. על פי המחקר, הסיכוי של הדור השני לשפר את מצבו הכלכלי עומד על 76 אחוזים, לעומת 60 אחוזים בקרב יוצאי חבר העמים, 50 אחוזים בקרב יוצאי צפון אפריקה ו־41 אחוזים בקרב הישראלים הוותיקים.

גם בשיפור באחוזונים, אוכלוסיית יוצאי אתיופיה היא שיאנית: בעוד האחוזון הממוצע של דור ההורים הוא 22 מתוך 100, ילדיהם בממוצע נמצאים ב־42 מתוך 100.

ובמספרים: בעוד דור ההורים יוצאי אתיופיה הכניס בממוצע 47,430 שקלים בשנה להורה, ילדיהם יכניסו 30 אחוזים יותר: 69,372 שקלים. זינוק דומה מאפיין גם את יוצאי בריה"מ, שדור ההורים שלהם מכניס 83,554 שקלים בממוצע לשנה, ואילו ילדיהם מגיעים ל־100,667 שקלים.

הנתונים אינם מלמדים שמצבם הנוכחי של יוצאי אתיופיה הוא טוב; להפך, דור ההורים נמצא בתחתית הטבלה. אבל הם מסמנים בבירור מגמת שיפור: דור הילדים כבר עוקף מוקדי עוני, כמו בחברה החרדית או הערבית, ואם המגמה תימשך, אין סיבה שמצבם לא ישתפר הרבה מעבר לכך.

על הקשיים והאתגרים שבפניהם ניצבת קהילת יוצאי אתיופיה, יש הסכמה גורפת. נתוני הפתיחה שלהם נמוכים בהשוואה לקבוצות עולים אחרות. אבל לשאלה אם המערכת החברתית־כלכלית של ישראל מעניקה להם מסלולי ניעוּת חברתית כלפי מעלה והזדמנויות לשפר את מצבם - ואם הם משכילים לזהות ולנצל הזדמנויות - התשובה, לפי הנתונים, היא מעודדת וחיובית ביותר.