המשבר הלאומי שדואגים שלא תכירו

מספר בכירים במשרד החינוך קיבלו לאחרונה מסמך שכותרתו "ביקוש מול היצע של מורים לשנת תש"ף, יולי 2019". במסמך, שסווג כחסוי, מוצג פילוח היצע מול ביקוש של מורים בכל מחוזות החינוך בישראל. מהנתונים במסמך, שהקוראים התבקשו לשמור בסודיות, עולה כי בעיית המחסור במורים חמורה הרבה יותר מן הידוע. המידע מוסתר מן הציבור, אף שמדובר במשבר לאומי.

על פי המסמך, היצע המורים להוראה בחינוך העל־יסודי בשנת הלימודים הקרובה מסתכם ב־7 מורים לפיזיקה, 8 לכימיה, 13 לגיאוגרפיה, 20 לביולוגיה, 35 לתנ"ך ו־44 מורים להיסטוריה.

נתוני המסמך מציגים היצע של 4,762 מורים המוכנים ומזומנים לכאורה להשתלב במערכת החינוך, לעומת ביקוש של 1,739 מורים. על פניו, שלושה קופצים על כל משרה. אולם הנתונים מראים תמונה אבסורדית שאינה נותנת מענה לצורך האמיתי.

פילוח הנתונים מלמד כי 1,905 מכלל המורים הם בוגרי הכשרה לחינוך מיוחד, 423 מורים למדעי החברה, 429 מורים לחינוך גופני, 390 מורים לאמנות ו־726 מורים ליהדות. יש לזכור כי מאות אחרים הוכשרו במסלול הוראה רק כי נתוני הסף במסלול זה, הנמוכים מאוד, מאפשרים לרכוש תואר ראשון, וכי אין בכוונתם של בוגריו לעסוק בחינוך.

זה זמן רב מנהלי מוסדות החינוך מתלוננים על מחסור במורים, ומשרד החינוך פוטר את התלונה במענה ש"זו בעיה נקודתית". המסמך מדגיש כי הבעיה כבר מזמן אינה נקודתית. בחינוך העל־יסודי במחוז מרכז, למשל, יש ביקוש ל־22 מורים לתנ"ך, מול היצע של 10 בלבד; ביקוש ל־11 מורים לגיאוגרפיה מול היצע של 2; ביקוש ל־20 מורים לפיזיקה מול היצע של 2 מורים, ולכימיה - היצע של אפס מורים. בחינוך היסודי במחוז מרכז הבעיה חמורה אף יותר: מול היצע של 34 מורים לאנגלית, יש ביקוש ל־124, ומול היצע של 155 מורים להוראה כוללת לכיתות א'-ו', יש ביקוש ל־346 מורים.

הנתונים האלה הם אבסורד משווע ברמה הלאומית. ההיצע הדל עד אפסי של מורים בודדים להוראת מקצועות המדע בחטיבה העליונה, וכן לשון עברית, תנ"ך ומקצועות אחרים, הוא בלתי נתפס. אי אפשר לקיים מערכת חינוך מדינתית עם היצע כה דל של מורים, ובוודאי אי אפשר לבסס כך מערכת חינוך שפניה להצלחה.

הטיפול במשבר המורים דורש ועדה מלווה מחוץ למשרד החינוך, שמשימתה הראשונה תהיה מיפוי מדויק של הנתונים והבאתם בשקיפות מלאה לציבור. מבקר המדינה כבר קבע כי משרד החינוך נכשל בחיזוי צורכי מוסדות החינוך. מערכת החינוך לא יכולה להתנהל בחשאיות. יש להפקיע את התכנון מידי המשרד ולהעבירו לגוף חיצוני, שישרטט תוואי ברור לפתרון המשבר החמור ביותר שמערכת החינוך ניצבת בפניו כיום.