לאחרונה ניתן פסק דין מעורר עניין על ידי שופט בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, שחייב הורים של קטין לחסן אותו מפני מחלת הטטנוס. השופט טל פפרוני פסק כי אם ההורים לא יחסנו את בנם, תוכל המדינה לחסנו במקומם, תוך שימוש בגורמי הרווחה ובמשטרה אם יהיה צורך. בכך הבהיר בית המשפט, כי על אף שלהורים נתונה זכות לקבל החלטות ביחס לילדיהם, ולמרות שהשופט התרשם שפעולות ההורים במקרה זה נבעו (לתפישתם) מדאגה לטובת הילד, הרי שעמדתם אינה סבירה ולכן היא מחייבת את התערבות בית המשפט וחיסון הילד.
החלטה זו מציפה פעם נוספת את הדיון בשאלת החיסון בכפייה בחיסוני הילדות בכלל, ובעת סכנה מוחשית לילד או לסביבה, בפרט. מתן היתר לחיסון בכוח, עד כדי עירוב גורמי הרווחה והמשטרה לשם אכיפת הוראה המנוגדת לעמדת ההורים, מן הראוי שייעשה במשורה. במקרה זה, שבו קיימת סכנה ברורה ומוחשית לבריאות הילד, הרי שמדובר במתן טיפול שנועד להגן עליו, ועליו בלבד, מפני המחלה. לכן, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט ראויה ונכונה. גם כאשר קיימת חשיפה של ילד למחלה מדבקת, היוצרת סכנה קונקרטית לבריאותו, כמו למשל מחלת החצבת, יש מקום להתערבות בית המשפט. במקרה כזה הכפייה נעשית כדי להגן על הילד ועל הסביבה, שעלולה להידבק על ידו.
אך מה קורה במצבים שבהם מבקש משרד הבריאות לחסן אוכלוסייה שלמה בכפייה, מתוך ראיית האינטרס הציבורי, וזאת במטרה למנוע התפשטות של מגיפה או מחלה? האם גם במקרים כאלה ראוי לחסן בכפיה את מי שאינו מסכים להתחסן? לטעמי, ראוי להשאיר את חיסוני השגרה להחלטת ההורים, למעט במקרים קיצוניים שבהם קיימת סכנת ההתפשטות כה גדולה, שמציבה את הציבור בסכנה משמעותית ומיידית.
מצד שני, אין מקום להשאיר את המצב הקיים, לפיו הורים רשאים לסרב לחסן את ילדיהם ללא עיצומים כלשהם. סירוב לחסן (ללא סיבה מוצדקת, רפואית או אחרת) פוגע באפשרות להשגת "חסינות עדר" ובסופו של דבר גם פוגע בבריאות הציבור. לכן, מן הראוי ליצור הסדר הכולל סנקציות על הורים סרבני חיסון, בדומה למצב הקיים במדינות שונות בעולם.
סוג אחד של עיצומים אפשריים מניעת רישום ילדים שאינם מחוסנים למוסדות החינוך השונים, כדוגמת המצב הקיים בארצות הברית. אמנם, בישראל קיים חוק חינוך חובה וקשה לייצר חוק שיסתור זאת, אבל עדיין ניתן למצוא את הנוסחה המתאימה. סוג שני הוא הפעלת סנקציות כלכליות, בדמות שלילת חלק מקצבאות הילדים למשל. צעדים כאלה אושרו בעבר על ידי בית המשפט העליון כחוקתיים, אולם בוטלו בטרם כניסת החקיקה לתוקף.
לטעמי, מן הראוי לשוב ולחוקק הסדר דומה, שיש להשלים באמצעות סנקציות נוספות שיוטלו על הילדים בעת שיגיעו לבגרות, ככל שיבחרו שלא להשלים את החיסונים הרלוונטיים, תוך קביעת פטורים מתאימים מחובת החיסון - רפואיים או מטעמים נוספים שיוכרו כמוצדקים. הסדר שכזה יסדיר פתרון ראוי ומידתי למתח בין זכויות הפרט, סרבן החיסון, לבין חובת המדינה לדאוג בראש ובראשונה לכלל האוכלוסייה.
עו"ד נתנאל פוזנר עוסק בתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית; הרצה בנושא כפיית חיסונים בכנס העולמי ה-13 של אונסקו על ביואתיקה, אתיקה רפואית ומשפט רפואי
