"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
סיפור עליית אתיופיה ראוי ליותר

סיפור עליית אתיופיה ראוי ליותר

מיכל אברה סמואל
, עודכן

בשבועות האחרונים עלה ב"נטפליקס" סרטו דובר האנגלית של הבמאי הישראלי גידי רף, "אתר הצלילה בים האדום" (The Red Sea Diving Resort). זהו מותחן ריגול המגולל את סיפור העלאתם של יהודי אתיופיה על ידי המוסד הישראלי בשנות ה־80. בכל קנה מידה מקצועי, הסרט מספק את הסחורה, ומעניק חוויית צפייה מהנה ומרגשת.

הידיעה על צאת הסרט החזירה אותי יותר מ־30 שנה אחורנית, לתקופה שבה היתה לי הזכות הגדולה לעלות לבדי לישראל מכפר ליד אמבובר שבאתיופיה, כחלק ממבצע משה בשנת 1984. שאר בני משפחתי עלו רק מאוחר יותר, במבצע שלמה, בשנת 1991.

אך עם הצפייה בסרט, באה גם האכזבה. אמנם, הסרט לא מתיימר להעניק תיאור מדויק של מבצעי העלייה שבמסגרתם עלינו משפחתי ואני, אך הפרשנות שהוא מעניק לתקופה אינה מדויקת. הסרט מתמקד רובו ככולו בעבודה החשובה שעשה הגוף שהיה אחד האחראים למסע הזה, אבל זה לא הסיפור כולו.

במאי הסרט, הישראלי כאמור, בחר לתאר את התקופה שבה סוכנים ישראלים העלו יהודים ממוצא אתיופי דרך סודן לישראל, ולהציג בקיצור נמרץ את הנעשה באתיופיה עצמה. במילים אחרות, הוא מתרכז בצד אחד של הסיפור.

היהודים ממוצא אתיופי מופיעים לרוב כניצבים בסרט, ולא ממלאים בו תפקיד פעיל, למעט אולי דמותו של קאבדה בימרו (מייקל קנת' ויליאמס), סוכן המוסד היהודי־אתיופי. הקהילה מתוארת כמובלת, במקום כמובילה. זוהי העלמה של הנחישות והיוזמה שאפיינו - ועדיין מאפיינות - את קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. הסרט מייצג את בני הקהילה באופן סטריאוטיפי כאנשים חלשים וחסרי אחריות, המשאירים את אחיהם מאחור, לרבות כאלה שמלשינים על אחיהם כדי שלא להיהרג. הלבן הוא החזק, הגואל את השחור ממסכנותו.

לאורך הסרט מתואר באופן הירואי מאבקו של מפקד הכוח ארי לוינסון (כריס אוונס), הפועל בנחישות וללא לאות מול צמרת מערכת הביטחון הישראלית, שלכאורה אינה נלהבת מהמבצע, לקידומו ומימושו עד הצלחתו הסופית. לעומת זאת, מאבקם האיתן של הפעילים מהקהילה האתיופית והארגונים החברתיים לא זוכה לייצוג דומה.

אין ספק שפעולתם של סוכני המוסד, שהפגינו מחויבות אין קץ למבצע, למרות הלחץ הכבד שבו היו נתונים והמחסור באמצעים, ראויים להוקרה ולייצוג. כך גם הסיוע שניתן על ידי היחידות המיוחדות של צבא הגנה לישראל.

אך כמי שחוותה את הסיפור הקשה הזה, ואיבדה לא מעט מבני משפחתה וממכריה במסע התלאות לארץ ישראל, קשה לי להתעלם מחלק כה מרכזי בסיפור שלא תואר בסרט, ולצערי, עד היום גם לא זוכה להכרה בציבוריות הישראלית.

מיכל אברה סמואל היא מנכ"לית עמותת פידל לשילוב חברתי של יוצאי אתיופיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...