זה התחיל כבר בפלייאוף העליון בעונה שעברה. התחושה הזו שמערכת ה־VAR והשימוש בה בכדורגל הישראלי יזיקו כמו שהם יועילו. שזה יקום וייפול על האופי של השופטים בליגה שלנו.
מחזור הפתיחה הוכיח שלא ממש טעינו. משך הזמן שלוקח לשופטים לקבל החלטה הוא ארוך, ותוקע את המשחק בהשוואה לליגות אחרות באירופה; השופטים מהססים עד שהם מצליחים לקבל החלטה.
במשחק בשבת בין מכבי ת"א לנס ציונה, זה נראה כמו נצח עד שהוחלט לאשר את הפנדל לטובת האלופה, בלי שום סיבה נראית לעין.
אתמול גם הבנו מאיפה מגיעה ההססנות. מתברר ששופט שמשנה החלטה בעקבות המלצת צוות הווידאו סובל מהורדת חמש נקודות מהניקוד, דבר שמשפיע על השיבוץ הבא ועל הדירוג שלו.
מה שתמוה עוד יותר, אלה השופטים שלא נענים לקריאות אנשי ה־VAR ולא משנים את החלטתם, שכן במקרה שהם אלה שטועים - מורדות להם עשר נקודות.
המחשבה של השופטים רק על עצמם ועל הציון שיקבלו, פוגעת פעמיים. פעם ראשונה בכך שהם מרוכזים בעצמם ולא במשחק, ובצדק שהוא אמור לשקף; פעם שנייה בכך שחלק מהשופטים עומדים על דעתם בעניין ההחלטה המקורית שלהם, אולי משיקולי אגו.
כך קיבלנו שלשום את אלי חכמון, שהרחיק באופן הזוי את אמיר בן שמעון, למרות שהיה ברור שמדובר במקסימום עבירה של צהוב. שופטים כמו חכמון, שכשמו כן הוא - אוהבים להתחכם, לא צריכים VAR. הם משוכנעים שהם יודעים הכל ואף אחד לא יגיד להם מה לעשות.
בהתאחדות הדגישו אתמול כי הורדת הניקוד לשופטים היא בהתאם להוראות אופ"א ולפי מה שנעשה ביבשת. ליו"ר האיגוד, רונית תירוש, יש כוונות טובות למקצע את השופטים ולהפוך את העסק למדעי ומתוכנן, אבל כדי שהמטרה הזו תושג, משהו חייב להשתנות אצל השופטים.
תפסיקו לחשוב על הניקוד, תתחילו לחשוב על הקהל והשחקנים.
