"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקרב על שלטון העם

,עודכן

סיבה עיקרית לכוונתם של מצביעים רבים להימנע מהתייצבות בקלפי היא תחושת ניכור עמוקה הנובעת מתהליכי התנשאות והדרה.

קבוצות נרחבות ומגוונות בציבור נחשפות להתנשאות מצד כאלה המתהדרים בעליונותם. באורח אירוני מתגאים אנשי "אליטות" מדומות בסובלנותם. אך למעשה מדובר בפסאדה המצפינה אמת מרה. מדובר לדאבוננו במרבית המקרים במסכה שמסתתרים מאחוריה אלה המזלזלים במי שאינו חושב כמותם ובמי שאינו נראה כמותם. הם בזים לזולתם בעודם ממלאים את פיהם בשירה רמה על "קבלת האחר". הם עושים ככל יכולתם על מנת להדיר את האחרים מהחלקות המדושנות שבהן תקעו יתד, תוך השמעת קריאות נהי על צרות האופקים של יריביהם. המדובר במחזה אבסורד של צביעות מתחסדת.

בין הזוכים להתנכרות מצד "המורמים מעם" אנו מוצאים ערבים ומיעוטים אחרים, חרדים ודתיים, שמרנים ובעלי השקפות ימניות, ו"פשוטי עם" אחרים – בפרט אם הם משתייכים לעדות המזרח.

המתקפות על חוק הלאום מהוות דוגמה מאלפת לזלזול באינטליגנציה של בני מיעוטים. מבקרי החוק הטעו את דוברי הערבית בקרב אזרחי המדינה בטענה שהחוק מבטל את מעמדה של השפה הערבית בישראל. למעשה קובע החוק את ההפך הגמור. נאמר בו כי אין באמור בחוק "כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו". עוד נטען על ידי מסיתים כי חוק הלאום מבטל את השוויון האינדיבידואלי בין האזרחים. טענה חסרת שחר ושקרית בעליל. הרי לנו הסתה המסתמכת על האמונה שערבים ודרוזים אינם מסוגלים להבין את החוק ללא עזרת מתווכים. בתרגיל נבזי הצליחו המזלזלים במיעוטים לגלגל על יריביהם את חטא ההתנשאות שלהם עצמם.

צביעות אין קץ

ההתנשאות כלפי אחרים מתבטאת בסדרה ארוכה של כינויי גנאי. הדרת חרדים גובלת באנטישמיות שהרי הם "סחטנים" או "עלוקות". דתיים ("דוסים") שאינם חרדים נחשבים ל"משיחיים" ול"מחרחרי מלחמה". אנשי ימין לאומי הם "פשיסטים" המסכנים את קיום המדינה. שמרנים בענייני כלכלה הם "חזירים קפיטליסטים" הנעדרים כל תחושה של חמלה אנושית. בני עדות המזרח הם "אספסוף" של "צ'חצ'חים" הזוכים גם לכינוי "פרימיטיבים". במונח האחרון נעשה שימוש כלפי כל מי שסוטה מהדעות "הנכונות".

אך בכל אלה אין די. בצביעות אין קץ יש החוזרים וטוענים כי אחד מתפקידיו העיקריים של בית המשפט הוא ביטול החלטותיהם של הנבחרים שהעם שב ושוגה בבחירתם.

הבחירות היום משקפות מאבק על שמירת הדמוקרטיה – שלטון העם ולא שלטון "הנישאים מעם". אסור להיכנע להתנשאות ולתחושות הניכור. כדי להילחם בהדרה חייב כל אזרח להתייצב היום בקלפי ולהצביע על פי מצפונו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר