"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
אולי בעשור הבא

אולי בעשור הבא

אבישי עברי
, עודכן

ברגעים אלה עוד לא ברור אם שלטון הימין בן העשור הגיע או לא לקיצו, אבל בהחלט אפשר להצביע על כמה דברים שהוא לא הצליח לעשות. בין שנכשל ובין שלא ניסה מספיק - אלה הדברים שהיו צריכים להיעשות, אפילו בדחיפות, אך לא נעשו:

תקשורת. זה אולי הנושא המדובר ביותר במסגרת יחסי שמאל־ימין בישראל, אבל הוא טופל הכי פחות. נכון, נעשו דברים. העיתון שאתם קוראים כעת הפך לרב התפוצה בישראל. רשות השידור המושחתת נסגרה בצעד אמיץ ותקדימי. אבל מכונת התעמולה של השמאל עדיין שולטת בבטחה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, והאופוזיציה היחידה שלהם מגיעה מיוזמות של אזרחים פרטיים ברשת החברתית. הימין כשל בהקמת פלטפורמות תקשורת ראויות שתילחמנה את מלחמותיו, ולא הצליח לגבש דומיננטיות בפלטפורמות ה"לאומיות" או המוסדיות למחצה, לשליש ולרביע. כיהלום בכתר הכישלון הזה מתנוססת תחנת השידור הצבאית, שאפילו בשמאל נשמעו כבר קריאות לסגירתה. אולי בעשור הבא.

צבא. ההשפעה ההרסנית של תהליך אוסלו על הצבא התבטאה ב"החלפת הדיסקט" המפורסמת של יצחק רבין. על צה"ל נגזר להפסיק לחתור לניצחון ולהתחיל להתנהג כזרוע משטרתית ליישוב סכסוכים בין שתי חמולות - היהודים והערבים - תוך חתירה למינימום נפגעים בשני הצדדים, ובעיקר בכוח השיטור הנייטרלי שהוא עצמו הפך להיות. היה לימין עשור לגמול את צה"ל מהנחת העבודה האנטי־ציונית והבלתי־מוסרית הזאת, המעמידה אותנו ואת אויבינו על אותו מישור מוסרי. כפי שכל מי שמאזין לבכירי צה"ל בשנים האחרונות יכול להתרשם - זה לא קרה. אולי בעשור הבא.

התיישבות ביו"ש. גם כאן, מעט מאוד שינויים מהותיים. השתדלנות מול מוסדות השלטון נעשתה אולי קלה יותר, צריך להתחנן פחות בשביל חתימה לאישור תב"ע (גם זה לא בטוח), אבל שינוי מהותי, כזה שמבטל את הצורך בתחנונים מלכתחילה ומאפשר פשוט לבנות כמו בכל מקום בישראל - לא קרה. מצוקת הדיור ביו"ש היום חמורה כשהיתה, אולי אף יותר, ואם משווים את קצב הגידול בבנייה ליהודים לקצב גידול הבנייה הערבית הבלתי חוקית בשנים הללו - שהכפיל את עצמו ויותר - המצב גרוע משהיה בשלטון השמאל. כמה שנים ירקו נציגי הימין דם על "חוק ההסדרה" שנועד להציל 1,000, אולי 2,000 בתים, על קרקע במעמד חוקי שנוי במחלוקת, במקום ליישב סופית את המחלוקת על כל השטח: לעשות את הדבר הטבעי והמתבקש, להכריז עליו כשלנו ולבנות בו בחופשיות. ספק אם זה יהיה אפשרי בעשור הבא, כי לא יישאר שטח לבנות עליו.

מה שמביאנו לגולת הכותרת: מערכת המשפט. הימין לא קרא תיגר, בקושי ניסה, על שליטי המדינה האמיתיים, ראשי מערכת המשפט. הם עדיין קובעים מי יגורש מהמדינה ומי לא (מסתננים), למי יהרסו בית (למתנחלים) ולמי לא (למחבלים), מה תהיה מדיניות ההגירה, מה יהיה גבול ההתיישבות ואיפה מותר לחרדים לקיים הופעות. נו, אולי בעשור הבא...

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...