סליחה ואחדות בין כסה לעשור

תומאס מור הוצא להורג ב-‭,1535‬ קרוב לשני עשורים לאחר שכתב את ספרו המאלף "אוטופיה". לא היה דבר חשוב בעיניו משמירה על החוק כלשונו. דבקותו בחוק ובעקרונותיו היא שהביאה להוצאתו להורג בהשראת ידידו ויריבו, המלך הנרי השמיני. מהו החוק? מהו הצדק? מהו הדבר שראוי לעשותו? אלו השאלות שליוו את הדרמה של הימים ההם ואת הדרמה המלווה את ישראל בימים האלה.

ישראל בפרוס שנת תש"ף היא מדינה מרתקת ומופלאה, ובהבעת גם מדינה של ריב ומדון. שלא כתומאס מור, אין אנו ניצבים בפני הניגוד של אוטופיה מזה והוצאה להורג מזה. אך החלופות הניצבות בפני מנהיגינו מזכירות דיכוטומיה דומה. האם נלך בדרך ההתאבדות של מדון וקרעים או שנאיר פנינו איש לרעהו וננסה להפריח את המאחד והמלכד למעננו ולמען הדורות הבאים?

לאחר שני סיבובי הבחירות של תשע"ט, נתונה ישראל במבוי סתום. אף אחד משני המחנות אינו יכול להרכיב ממשלה. שלוש החלופות הגלויות לעין כל הן סיבוב בחירות נוסף, ניסיון לשבירת אחד המחנות תוך גיוס עריקים מהמחנה היריב, או הקמת ממשלת אחדות לאומית בהנהגת שתי הסיעות הגדולות. קרוב לוודאי שסיבוב בחירות נוסף לא יביא לשבירת התיקו הפוליטי. שבירת אחד המחנות כבר התממשה בפועל עם פרישתה של ישראל ביתנו ממחנה הימין; ספק רב אם חזרתה למחנה תניב ממשלה יציבה. הוא הדין בהישענות על עריקים אחרים שינדדו ממחנה למחנה משיקולים צרים.

נותרנו אפוא עם האפשרות השלישית. תמיד, וכיום יותר מכל עת, ראוי שנעשה ניסיון להתעלות על זיקה קנאית למחנה שאנו משתייכים אליו. תמיד ראוי שנגלה סובלנות של אמת כלפי האחר, שליבנו יהיה פתוח לקבלת הזולת. ראוי לנו שנעשה כך גם במישור הפוליטי. עתה עלינו לפרש את גזר דינם של הבוחרים. האם נלך בדרך של פירוד ואיבה או שנבחר בדרך של השלמה ואחדות, שתגליד את פצעי המחלוקות ושיש בה תקווה לנו ולבנינו? האם נבחר בכיוון הגרדום או בכיוון האוטופיה?

יש בינינו כאלה שהחלו באמירת סליחות בחודש אלול, ויש כאלה שיאמרו סליחות בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. יש כאלה המסרבים לתשובה ולסליחה בכל עת ובכל מצב. הלוואי שאמירת הסליחות הפוליטית בימים הללו תהיה ברוח של אחווה. מי ייתן שבין כסה לעשור נזכור את המשפט מהסליחות של ערב יום הכיפורים: "סליחה מצוא לעוונות, על צדקותינו אין אנו סמוכים". במישור האישי כבמישור הלאומי יפות המילים הלקוחות מפיוט תפילת המנחה של ערב ראש השנה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".