בחירות בזק לראשות הממשלה

מרגע שהטיל נשיא המדינה את המנדט להרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, היה ברור שהמשא ומתן הקואליציוני בין כל המפלגות ייקלע למבוי סתום. הסיטואציה צפויה להישאר כך גם בהמשך, וייתכן שאף ניגרר לסיבוב בחירות שלישי.

חלק גדול מן המשבר נובע מהפיכתן של הליכוד וכחול לבן למפלגות בינוניות, ומפלגת שלטון בינונית זקוקה לשחקנים רבים כדי לקיים את השלטון. ריבוי השחקנים מביא לעליית המחירים הפוליטיים שנדרשים כדי לרצותם, והדבר עלול לשתק את תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה המתהווה.

בעיות מבניות אלה העלו בשנים האחרונות את הקריאה לערוך רפורמות במבנה הממשלה בישראל, על מנת להבטיח את היציבות הפוליטית ולמנוע "פלונטרים" מהסוג שאנו חווים כעת. בין היתר, הועלתה הצעה להקים לתחייה את שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה, אשר נקבעה בחוק יסוד הממשלה בשנת ‭ .1992‬ שיטה זו, שבגינה נבחרו לראשות הממשלה בנימין נתניהו (‭,(1996‬ אהוד ברק (‭1999‬) ואריאל שרון (‭,(2001‬ היתה רחוקה משלמות, ובוטלה בשנת ‭ 2003‬ בהוראה של רה"מ שרון.

הדעות על יעילות הבחירה הישירה היו חלוקות עוד טרם יישומה, והבעיות הגלומות בה נמצאו נכונות בחלקן לאחר כינונה. האפשרות להצביע בפתק אחד לראש הממשלה, ובפתק השני לבחור במפלגה התואמת ביותר את עמדותיהם האידיאולוגיות וציפיותיהם הפוליטיות של הבוחרים, תרמה למגמת הצמצום בכוחן ובגודלן של מפלגות השלטון הגדולות, והגבירה את התלות של ראשי הממשלה הנבחרים במפלגות האחרות. פיצול ההצבעה הוביל לכך שמספר המנדטים הנמוך יחסית של מפלגות שלטון, מצמצם באופן דרסטי את כושר המיקוח שלהן.

אבל ייתכן שבנקודה שבה אנו נמצאים כעת, לנוכח המשבר הפוליטי המתהווה, בחירה ישירה לראשות הממשלה היא המוצא ההולם. לו אני נתניהו, הייתי קורא לקיום מפגש עם בני גנץ אצל נשיא המדינה, ומציע מתווה של סיבוב בחירות בין שני המועמדים של המפלגות המובילות - בתוך חודש. תמונת המפלגות תישאר על כנה, בדיוק כפי שנערכה ההתמודדות לראשות הממשלה בשנת ‭ .2001‬ המנצח ירכיב את הממשלה ויוביל את המדינה בהתאם לרצון הציבור - בין אם במסגרת ממשלה צרה או בממשלה מאוחדת ורחבה.

מובן מאליו שהחסרונות המיוחסים לשיטת הבחירה הישירה לא ייעלמו. שבריריות הקואליציות וחולשת הממשלות יוסיפו לאיים על היציבות הפוליטית, ויתרה מכך: קיים חשש שהרכב הממשלה ישקף פחות את רצון הבוחרים, ויותר את כושר הסחיטה של המפלגות הקטנות. אלה חששות מוצדקים בחלקם.

אך למרות זאת, השיתוק שאליו נקלעה המערכת הפוליטית מזיק ובעייתי פי כמה מהתקלות והחסרונות המיוחסים לשיטת הבחירה הישירה. למעשה, ניתן לקבוע חוק אדהוק מותאם נקודתית, לצורך קבלת הכרעה בדבר מרכיב הממשלה הבאה, להקים ועדה מסדרת לעבודת הכנסת לנושאים דחופים, ובכך לפתור את הפלונטר שאליו נקלענו כולנו. כל החלטה שתקצר את הזמן שבו המדינה עומדת במקום, אפילו באמצעות סיבוב בחירות שלישי מהיר ונקודתי, עדיפה על המשבר הנוכחי, המדרדר אותנו לתהום עמוקה יותר ולפלונטר חוקתי מסובך, שעלול לקרב את ישראל לחוסר היציבות המאפיין את איטליה.

ד"ר איתן לסרי הוא מומחה למנהל ציבורי ולכלכלה פוליטית מאוניברסיטתבר-אילן, יועץ בכיר לשעבר לראשי הממשלה שרון ונתניהו