"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הבעיה מתחילה בענישה

הבעיה מתחילה בענישה

אבישי עברי
, עודכן

מהפכת האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק מושכת את עיקר תשומת הלב בדיון על בעיותיה של מערכת המשפט בישראל. בצדק; זאת אכן היתה מהפכה, ומהפכות מושכות תשומת לב. בהיותה מהפכה עקרונית היא נגעה (והזיקה) לכל תחום מתחומיו הרבים של עולם המשפט, ובהיותה מהפכה חוקתית בעיקרה ופוליטית באופייה, היא השיקה מטבע הדברים לנושאים המרתקים את אמצעי התקשורת.

אבל אסור שהאקטיביזם השיפוטי יסתיר את הבעיות האפורות והיומיומיות יותר, שחשיבותן לאזרח הפשוט אינה פחותה: הסחבת והביורוקרטיה, עינוי הדין, הביקורת העצמית הקלושה עד לא קיימת (מי ישפוט את השופטים?) וכישלון המערכת בתפקידה הבסיסי ביותר כאוכפת החוק ומבטיחת הסדר בחברה: כישלון הענישה הפלילית.

דומה כי הדבר נשכח בשיח הציבורי בנושא, אבל מי שאחראים יותר מכל לביטחון רחובותינו הם שופטי ישראל. כשעולה לדיון הציבורי מצב הפשיעה הפלילית בישראל (שהיא, אגב, מהנמוכות בעולם), מרבים לדבר על החוק והמחוקקים, על המשטרה והשוטרים. לשופטים, כך נדמה, יש חסינות תקשורתית, אף שתפקידם מרכזי פי כמה מזה של השוטרים. השוטרים אמורים "בסך הכל" לתפוס את העבריינים ולהביאם למשפט, אבל זהו תפקידם של השופטים לאכוף את החוק ולהשליט את הסדר. ביטחוננו במידה רבה בידיהם. גם במובן הביטחוני, כשהצבא מפקיד עוד ועוד סמכויות בידי מערכת המשפט שלו - בעצמה סניף של המערכת האזרחית - זוכים אויבי המדינה לטיפול משפטי דומה לזה שזוכים לו עברייניה, וזה אינו מן המחמירים.

השופט מני מזוז העיר בעבר כי הענישה בישראל קלה עד כדי "זילות בחיי אדם". והנה, רק אתמול התבשרנו על עוד רצח מזעזע בתוך המשפחה, וחיצי הביקורת מוטחים, שוב, בכנסת ובמשטרה. זאת אף ששופטים נמנעים באופן שיטתי מלמצות עם עבריינים, גם רוצחים, את מלוא חומרת הדין ומטילים עונשים קלים בהרבה מכפי שמאפשר החוק.

לא בפעם הראשונה עולה לאחרונה לסדר היום גם סוגיית הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי. מדובר בבעיה חמורה הן בשל ריבוי מקרי הרצח במגזר, והן בגלל ה"זליגה" של נשק בלתי חוקי "פלילי" לשימושים לאומניים, קרי: פיגועי טרור, כפי שאירע בפיגוע בפאב "הסימטא" בתל אביב.

ב־85 אחוזים מההרשעות בשנת 2016 גזר בית המשפט על סוחרים בנשק בלתי חוקי פחות משנת מאסר, בשעה שהחוק מטיל על עבירות אלה עד שבע שנות מאסר. הנתונים דומים גם לגבי עבירת נשיאת נשק בלתי חוקי, שהעונש עליה הוא עד עשר שנות מאסר. כל עוד נמשכת מגמה זו בבתי המשפט, קשה לבוא בטענות לחוליות האחרות בשרשרת - השוטרים והמחוקקים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...