בשבוע שעבר דיווח יהודה שלזינגר ב"ישראל היום" כי פורום רבנים במילואים ניסח "חוברת צניעות" לחיילים דתיים, המאגדת "הלכות והנחיות מעשיות לחיילי צה"ל, לשמירת גדרי ההלכה והצניעות במסגרת השירות הצבאי". אין זו הפעם הראשונה שבה עוסקים רבנים מרכזיים בציונות הדתית בעניין השירות המשותף, ומביעים דאגה מפני "חוסר צניעות".
בשנים האחרונות השקיע צה"ל מאמצים ניכרים על מנת לנסח פקודה שתסדיר שירות משותף לנשים ולגברים דתיים. הפקודה נכתבה ונערכה לאחר התייעצויות רבות עם רבנים המייצגים את הציבור הדתי לאומי לגווניו, והיא מאפשרת לחיילים מרחב קיום מצוות ושמירה הלכתית מלאה. החוברת המדוברת חותרת תחת ההבנות שהושגו בהסכמה. תכניה לא רק מבזים נשים, אלא גם מציבים חיילים בפני דילמות שעלולות להגיע לסירוב פקודה.
החוברת מנחה את החיילים להימנע מלהסתכל, למשל, על מדריכת אימונים, גם אם זו לבושה בגדים ארוכים, "משום שמקובל שהמדריכות לובשות בגדים הצמודים לגוף". במקומות מסוימים מובהר ש"גם אם האישה לבושה בצניעות" יש להימנע מקרבתה, אך באופן שאינו פוגע בה, בעוד שבסעיפים המתייחסים ל"אישה שאינה לבושה בצניעות", לא מוזכרת החובה לכבדה.
הבעייתיות גלומה, אפוא, הן בפרסומה והן בתוכנה של החוברת, והמחשבה שמדובר במיזם הלכתי לגיטימי, שנועד לענות על צורכי השטח, נעה בין תמימות לצביעות. למנסחי החוברת לא הספיק הדיאלוג שניהל צה"ל עם רבנים, ואף לא שני העדכונים שנערכו בפקודת השירות המשותף. כל אלו היו אמורים להספיק אילו המוטיבציה של מפיצי החוברת היתה רווחתם ההלכתית של החיילים הדתיים. אבל מבין דפי החוברת עולה שאיפה רחבה יותר לצבא המתנהל על פי אתוס דתי, נטול נשים ומחויב לנורמה הלכתית מוקצנת. לא לחינם נושאת החוברת את הכותרת הכללית "והיה מחניך קדוש", ואין זה מקרה שיו"ר ארגון "צו אחד", הרב עמיחי אליהו, מלין על כי "מחיילים חרדים אנו מקבלים הרבה פחות פניות, כי שם הצבא החליט לא לכפות שירות משותף".
טוב יהיה אם בצה"ל יתייחסו ברצינות המלאה לחוברת הצניעות. כותביה לא מהססים לפסוק הלכות העומדות בניגוד לפקודות הצבא, ובכך למעשה מעמידים את החייל הדתי מול פקודות הצבא, ובעימות עימן. כך, למשל, נאמר בחוברת שאסור להיכנס לטקס שבו מתקיימת שירת נשים אם כבר החלה, "אף אם מדובר באירוע שהפקודה מאפשרת למפקד לחייב את החייל להשתתף בו". זהו מסר מסוכן המזיק לחיילים, פוגע בסמכות הצבא, ומערער על תהליכים מקובלים של הידברות וקבלת החלטות בהסכמה.
ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו