"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יש מחליף לכל ח'ליף

,עודכן

הבשורה הטובה היא שהח'ליף מת. הבשורה הרעה היא שהרעיון לא. לכל ח'ליף יש מחליף וזהותו של היורש תיוודע ברבים בקרוב לאחר שבכירים בדאעש יאשרו את מותו של אבו באכר אל־בגדדי.

הלה ייזכר כמי שהשאיר אחריו מורשת קרב בעלת שלושה נדבכים: הראשון, ואולי החשוב מכל, בגדדי החזיר למזרח התיכון בשנת 2014 את מוסד הח'ליפות, לאחר שזו בוטלה על ידי כמאל אטאטורק בשנת 1924. לא היה בכך רק צעד היסטורי־סמלי. בגדדי ביקש, ובמידה מסוימת גם הצליח, לקדם את הרעיון של אומת מאמינים מוסלמית שמאמצת לחיקה את כל מי שמקבל עליו את דיני האסלאם הסלפי תוך מחיקת סממנים אתניים, לאומיים ולשוניים. הדרך לעשות זאת היתה ניצול של ואקום שלטוני, תחילה בעיראק ואחר כך בסוריה. הוא הניח יסודות למדינה אסלאמית המבוססת על הפרשנות המחמירה של ההלכה האסלאמית, ובשיאו חלש על כ־9 מיליון בני אדם בשטחי סוריה ועיראק ונהנה משבועת אמונים של 35 מחוזות של המדינה האסלאמית. הרעיון הזה עדיין קוסם ללא מעט מוסלמים ברחבי המזרח התיכון ומחוצה לו.

הנדבך השני הוא יכולתו להוציא לפועל את האידיאולוגיה הסלפית. בגדדי ניהל ביד רמה את מערך ההסברה המיומן והמשומן של המדינה האסלאמית ומקסם את יכולת דאעש לגייס מתנדבים מרחבי העולם (כ־60 אלף בימי השיא), ובעיקר לזרוע פחד בלב יריביו, ממזרח וממערב. העובדה שלא בחל בתיעוד מצמרר של הוצאות להורג של מתנגדיו והפצת הסרטונים ברשתות החברתיות, הפכה אותו לאויב מטיל אימה.

לצד מערך ההסברה, ניהל בגדדי מנגנון צבאי שהוכיח את יכולתו בסדרה ארוכה של פיגועים בכל העולם. שרשרת הפיגועים שהחרידו את סרי לנקה באפריל האחרון הם העדות המשמעותית האחרונה ליכולותיו של הארגון, גם אחרי שספג מהלומות ואיבד טריטוריות שהיו בשליטתו.

הנדבך האחרון, שהיה לו לרועץ, היה פיתוח התפיסה הסלפית־תכפירית, זו המחייבת פגיעה בכל מי שמתנגד לדרכו. תפיסה זו מנעה ממנו לפנות לקבלת סיוע מגורמים מחוץ לדאעש בעיתות מצוקה, משום שהוא ראה בהם כופרים שאין להיעזר בהם. בסופו של דבר, מותו הוא מכה קשה לארגון, שיידרש עכשיו לבחור מנהיג חדש ויטיל עליו את שיקום המורל השפוף בעקבות החיסול ואת נקמת מותו. מלאכה זו עשויה להיות ארוכה ומורכבת עוד יותר לאור הצהרת הנשיא טראמפ, כי הכוחות האמריקניים אספו חומרי שלל במהלך מבצע החיסול ובהם מידע על תוכניות לפיגועים עתידיים.

אין ספק שחיסול בגדדי הוא הישג מודיעיני, מבצעי ותודעתי, אך הסגנון שבו הוצג המבצע עלול לדרבן ולתמרץ את המחליף של הח'ליף לפגוע ביעדים של ארה"ב ובעלי בריתה.

ד"ר גדי חיטמן הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדי חיטמן

הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל

כדאילהכיר