"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לא ייתנו לבנט אפילו חמש דקות חסד

לא ייתנו לבנט אפילו חמש דקות חסד

אבישי עברי
, עודכן

הצגת מדיניות מפורטת, בכל תחום אבל בעיקר בתחום הביטחוני, היא צעד שפוליטיקאים נמנעים ממנו. למה להם להסתבך? פוליטיקאים מעדיפים להיבחר על סמך סיסמאות כלליות וערבות לאוזן. בתחום הביטחון, למשל, התרגלנו ל"תוכניות" שאינן אלא משאלת לב או טוקבק פרוע, כגון "לחסל את הנייה בתוך 48 שעות" של ליברמן, או ההצהרות הספורדיות של ראשי כחול לבן על חיסול אנשי חמאס, שכמו כל דבר אחר במפלגה הזאת, נשמעות יותר כמו אלתור של יועץ תקשורת מאשר תוצר של עבודת מטה ביטחונית מסודרת - וזה עוד ברשימה של רמטכ"לים לשעבר, שמדיניות ביטחון היא לכאורה היתרון היחסי שלה.

הפוליטיקאי החריג שדווקא הציג תוכנית מפורטת, הכוללת לא מעט ביקורת על התנהלות הצבא כיום, הוא נפתלי בנט, המינוי החדש לשר הביטחון. התוכנית כוללת הימנעות מהכנסת חי"ר ושריון לרצועה כפי שנעשה בעימותים הקודמים, השמדת עמדות צבאיות של חמאס המוסתרות בתוך מבנים אזרחיים, כולל תשלום מחיר בדעת הקהל הבינלאומית, ככל שיהיה כזה (ותוך התכתשות פנימית בתוך הצבא עם הגרורות ששלח גם לשם שלטון היועמ"שים), ולבסוף: החלת מדיניות ה"אפס סובלנות" להתעצמות צבאית, שמיישמת ישראל בסוריה ביחס לאיראן, גם על התעצמות חמאס בעזה. במילים אחרות, די למדיניות ה"סבבים", שלפיה חמאס מקבל שנה־שנתיים לשקם את כוחו - לפני שישראל פולשת לעזה כדי לפגוע ביכולותיו ולהסיג אותו שנה־שנתיים לאחור במחיר דמים כבד.

בנט גם גיבה את הצהרותיו במעשים. בזמן צוק איתן הוא סיכן את מעמדו הפוליטי כשיצא גם נגד הקונספציה התקשורתית השלטת וגם נגד המדיניות של ראש הממשלה והקואליציה, כדי לנסות למנוע מהצבא ללכת בדרך שחשב למסוכנת. בסיכומו של דבר, בנט הוא לכל הפחות מועמד ראוי לתפקיד שר הביטחון.

כצפוי, דבר מכל זה לא חלחל לקבלת הפנים שהכינו לו בשמאל, בכנסת או באולפני הטלוויזיה. ח"כ תמר זנדברג קראה לו "מחרחר מלחמה" ואמרה שהמינוי שלו "מפחיד אותה". גם חבר מפלגתה מוסי רז הצהיר שלא יישן עוד בלילה. הגדיל לעשות אמן זיהוי התהליכים יאיר גולן, שקבע כי "בנט מסוכן לביטחון ישראל". גם השמאל התקשורתי התגייס, כמובן: רוני דניאל ואמנון אברמוביץ' זלזלו במופגן, ודני קושמרו שאל אם גם הוא עצמו יוכל להתמנות למשרה אם רק יפרסם בפייסבוק סטטוס אוהד לראש הממשלה נתניהו.

לא בטוח מה יותר נלעג בתגובות האלה: העובדה שהימין מעמיד שר ביטחון אזרחי, והשמאל רוקע ברגליים בזעם ומייחל לממשלת גנרלים, או העובדה ששני האישים האחרונים שנקטלו באופן דומה עם מינויים לשרים – יעלון וליברמן – מחובקים היום על ידי השמאל, כי הם מסייעים לו בהפלת נתניהו? או שמא זו העובדה הפשוטה שבעבור השמאל, כישורים, ניסיון ותפיסת עולם אינם קריטריונים רלוונטיים. אם אתה ימין, אתה בהכרח הרע והנלעג, ואם אתה מצטרף לשמאל, אתה הופך להגון וממלכתי. בנט צריך להתייחס לגידופים האלה כאינדיקציה לכישוריו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...