כוחו של היועץ המשפטי לממשלה הוא עצום, אך הוא כרוך בניגוד עניינים מובנה: מצד אחד הוא מייעץ לממשלת ישראל, ומצד שני הוא יושב בראש התביעה הכללית ואחראי לחקור ואף להעמיד לדין את מי שהוא אמור לייעץ לו. במשך שנים נידונה כפילות זו ונשמעות קריאות לפיצול תפקיד היועמ"ש.
אולם סמכות נוספת חשובה של היועמ"ש, שממעטים לדון בה בשיח הציבורי, היא סמכותו לנקוט אמצעים שונים כלפי הכפופים לו במקרים שבהם חרגו מתפקידם. זו נשמעת כמו סמכות ניהולית סטנדרטית, אך בפועל משמעותה היא שהוא, ורק הוא, בעל יכולת לבקר בצורה אפקטיבית את עבודתו של השירות המשפטי הציבורי בישראל. בשונה מגופים אחרים במדינה, שבהם מתקיימת נוסף על הבקרה הפנימית גם בקרה חיצונית, והגורם שצריך להעמיד לדין במקרה של עבירה על החוק הוא גורם חיצוני למערכת, הרי שבנוגע למשרד המשפטים - הגורם האחראי להעמדה לדין של אנשי המערכת שסרחו הוא ראש המערכת עצמה.
אולם דומה כי בניגוד להתנהלותו כלפי בעלי תפקידים ואישים שאינם משתייכים למערכת שבראשה הוא עומד, היועמ"ש נוקט גישה סלחנית ורחומה כשמדובר באנשים הקרובים אליו או כפופים לו.
סביב התנהלות התביעה בפרשת זדורוב, למשל, והיעלמותן של ראיות במסדרונות הפרקליטות והמשטרה, או ניסיונן של המשנות ליועמ"ש להדיח את ראש המכון הפתולוגי לשנות את עדותו - כפי שחשפה נציבת הביקורת השופטת הילה גרסטל - לא נרשמו צעדים מצד היועמ"ש.
שום פעולה לא ננקטה מצידו גם בעקבות הדו"ח החמור שפרסם נציב הביקורת, השופט בדימוס דוד רוזן, על התנהלות פרקליט המדינה, אשר בחר שלא לפתוח בחקירה נגד חבר ילדותו, יוחנן דנינו. המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, ננזפה על ידיו קלות בלבד כאשר בחרה להופיע בכנסת ולדבר נגד יוזמות חקיקה של משרד המשפטים, בניגוד מפורש להנחייתה של שרת המשפטים דאז, איילת שקד, במקום להגן על החוק ועל הממשלה.
על מאבק הפרקליטות בהקמת גוף הביקורת שהיה אמור לתת מענה לצורך בקרה בלתי תלויה, לא צריך להרחיב. השביתות הנרחבות שבהן פתחה הפרקליטות, כדי שחס וחלילה לא יפורסם עליה דו"ח ביקורת, וההשמצות כלפי הילה גרסטל, התפרסמו בכל כלי תקשורתי ואף הביאו להתפטרותה.
במקום לטפל בבעיות, מלחמת הפרקליטות בכל פרסום אשר צובע אותה באופן שלילי רק מתגברת. דרישה של פרקליט מחוז ירושלים למחוק את שמה של הפרקליטה דפנה אברמוביץ' מפרוטוקול דיון, משום שהתגלה כי שיקרה במודע בבית המשפט, הוצאת צו איסור הפרסום על ההתנהלות הבעייתית עם עד המדינה ניר חפץ - כל אלו נתקלים בשתיקה רועמת ובגיבוי מצידו של היועמ"ש אשר עומד בראש אותה מערכת.
מדובר בניגוד עניינים מובנה. ולכן, מעבר לרפורמות מובנות שיש לערוך, כמו הפרדת סמכויות היועמ"ש והגדרה מחודשת של תפקידו וסמכויותיו בחוק, יש לקדם פתרון חשוב ומיידי נוסף: העברת הסמכות המשמעתית לידי גורם אחר, חיצוני ובלתי תלוי, כמו נציב הביקורת, שיוכל לבדוק את הדברים בעיניים אובייקטיביות ולהעמיד לדין. הוצאת הסמכות המשמעתית מידי היועמ"ש תאפשר ליישם בקרה אמיתית על מערכת שהתרגלה להיות לא מבוקרת, וסוף־סוף יהיה מי שישמור על השומרים.
עו"ד יותם אייל הוא חבר בפורום המשפטי למען ישראל
