קריאה אחרונה לשפיות

הספינה טובעת ואיש ממלחיה אינו נחלץ להצלתה. הכול שבויים בעקרונותיהם, באשליותיהם ובעיקשותם. צעדים קונסטרוקטיביים של המעורבים במחזה האבסורד יכולים למנוע את הטביעה ולהציל אותנו מעצמנו. יש צעדים שאינם אלא שינוי בקוצו של יוד ויש צעדים עתירי מחיר וכבדי משקל. כך או כך, דומה שעתה אין עוד מנוס מהטירוף של מערכת בחירות שלישית.

החלטת היועמ"ש פורסמה ביום שבו הועברה לכנסת הסמכות לקביעת המועמד להרכבת הממשלה, ומאז השתנו פני הדברים לבלי הכר. יהא ראש הממשלה משוכנע בחפותו כאשר יהא, תהא דעתנו על החלטת מנדלבליט כאשר תהא, ההחלטה ועיתויה מעמידים בפני המעורבים דילמות חדות קרניים. ברירת הטיוח נמוגה. מחזה הדרמה שבו משתתפים כולנו ישנה את פני ההיסטוריה. הצירוף של בחירות נוספות והחלטת היועמ"ש אינו מבשר טוב.

החל מנובמבר 1918 פרכסה בין החיים ובין המוות הרפובליקה הגרמנית שקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה. המשטר, שקם על חורבות המלחמה ושירש את המונרכיה הקייזרית הרת האסון, פעל במסגרת חוקה דמוקרטית למופת שהתקבלה בעיר ויימאר לפני מאה שנים. יש המצביעים על פגמים בחוקה שהכשילו את הרפובליקה. ספק אם היו פגמים מבשרי רע בחוקה ואם פגמים כאלה הם שהביאו לקריסה עם עליית הנאצים לשלטון בתחילת 1933. עשר בחירות כלליות פרלמנטריות ונשיאותיות והנהגה של 16 ראשי ממשלה חוותה הרפובליקה של ויימאר ב־15 שנות קיומה. אחרון הקנצלרים היה היטלר, וחודשיים לאחר מינויו נפחה הדמוקרטיה את נשמתה.

הרפובליקה הויימארית סבלה מקשיים קיצוניים השונים מאוד מאלה הניצבים בפני מדינת ישראל ואזרחיה. אולם, גורם מרכזי להתמוטטות המשטר היה השסע בין המפלגות המתונות בשמאל, בימין ובמרכז. הסרבנות החוזרת ונשנית לשיתוף פעולה בין "השפויים" חברה לתנאי הרקע הקשים והולידה התחזקות של הקיצוניים מימין ומשמאל. הסרבנות הזו היתה ללא ספק גורם מרכזי שתרם להתמוטטות הדמוקרטיה ולאסונות שהביאו יורשיה.

איננו דומים לויימאר. כולי תקווה שהסיכון לאובדן הדמוקרטיה רחוק, אך סימני האנרכיה, קריסת הנורמות, השסעים והקיטוב כבר איתנו. בנחרצות אובססיבית אנו סוללים את הדרך לאבדון. קשה להימלט מההשוואה לויימאר נוכח ההתנהגות חסרת האחריות של מנהיגי ישראל. החלטת היועמ"ש מחמירה את המצב. האם טחו עינינו מראות את הנורות האדומות המהבהבות במלוא עוצמתן?

דומה שחלפו הימים שבהם יכלו הנוגעים בדבר להפנים את המציאות, להתעשת ולבלום באומץ צעדי התאבדות. הלוואי שטעות בידי. אם טעיתי אין לי אלא לקוות שיקומו רבים ויצטרפו לזעקה שהשמיע יגאל הורביץ בהקשר שונה: "מטורפים! רדו מהגג!"