התבטאויות של כמה אישים בולטים מציבור הכיפות הסרוגות, בקריאה לנתניהו להתפטר ולפנות את מקומו בהנהגת המחנה הלאומי, הציתו דיון ער ברשתות החברתיות. "ביביסטים" אדוקים נזפו ב"מגזריסטים" על "כפיות הטובה" שלהם כלפי מי ש"שמר על בתיהם", והדיון עוד מתנהל.
על רקע הדיון המתלהט, צריך שיהיה ברור: הציבור הדתי־לאומי לא חייב דבר לראש הממשלה. ראשית, הרעיון שציבור האזרחים "חייב" משהו למי מנבחריו הוא לא רעיון דמוקרטי. מנהיג בדמוקרטיה הוא שליח העם. הוא יכול להיכשל במילוי שליחותו, מקוצר יד, איוולת או זדון, ואז הוא ראוי לחרפה (השם "אריק שרון" הוא דוגמה לחרפה שכזאת), והוא יכול לבצע את שליחותו נאמנה ואז הוא ראוי להכרת תודה ולהערכה, שלה זכאי כל בעל מקצוע העושה את עבודתו. מקום ל"חובה" גדולה אין כאן.
שנית, העובדה שראש הממשלה, בשליחות מיליוני תומכיו מצביעי גוש הימין, התנגד להחרבת יישובים יהודיים ביהודה ושומרון ומסירתם לגרועים שבאויבינו, לא מזכה אותו בהילה מלאכית מיוחדת. קודם כל כי זו עוולה מטורפת כשלעצמה, וגם כי הוא נבחר בדיוק לשם כך; ליישם מדיניות שקולה ולהימנע ממעשי איוולת מטורפים שנקטו קודמיו, שבהם אוסלו וההתנתקות. על זה שנתניהו לא הפנה עורף לערכים שבהם הוא מאמין ולא הימר על ביטחון המדינה ביוהרה ובקלות ראש כפי שעשו קודמיו בתפקיד, מגיעה לו תודה מיוחדת? הרי לשם כך בדיוק נבחר.
ואם כבר, מדוע שעמדתם של חובשי הכיפות תהיה שונה ביחס לעניין זה מעמדתו של כל מצביע ימין אחר? הרי מצביעי הימין מתנגדים לתוכניות הטירוף של השמאל בגלל הנזק החמור והחריף שהן מסבות לחברה ולמדינה, לא בגלל שקומץ מאותם מצביעים מתגורר במקרה באותם בתים שיפונו במסגרת הסכם כזה או אחר. מגיניו של ראש הממשלה בתקשורת התבלבלו מעט, אם הם תולים את ההתנגדות לתוכניות ההרס של השמאל באיזה אינטרס קטנוני כמו מקום מגורים. ההתנגדות היא אידיאולוגית, מושכלת ועמוקה, והיא אמורה להיות צרובה בנפשו של ה"ביביסט" מתל אביב בדיוק כמו אצל ה"מתנחל" מהשומרון.
צריך גם להודות ביושר שבכל הקשור לבנייה יהודית ביו"ש, עצירת השתלטות ערבית על אדמות מדינה, עצירת הכיבוש הירדני בהר הבית ובלימת רוחות אוסלו המנשבות בעוז במסדרונות מערכת המשפט, המשטרה וצה"ל, לא נרשם בעשור של נתניהו שינוי דרסטי לעומת קודמיו. הביקורת כלפיו אינה תלושה מהמציאות.
אבל על דבר אחד בכל זאת ניתן לתהות: על התבונה הפוליטית שמגלים מובילי דעה במגזר הדתי־לאומי כשהם ממהרים להספיד את נתניהו בשעה שהמערכה הפוליטית רחוקה מלהיות מוכרעת. ממגזר קטן אך משמעותי, שקוצר הראייה הפוליטית של נציגיו הביא אותנו במידה רבה לכאוס הנוכחי, ושבאופן כללי נכשל בהצבת אלטרנטיבה שלטונית לכל אותם כשלי המדיניות שהוזכרו לעיל, גם אחרי עשור שלם תחת ראש ממשלה אוהד מהמחנה הלאומי, ניתן לצפות למעט יותר ענווה וחשבון נפש - ומעט פחות יומרה להשיא עצות בשם המחנה הלאומי כולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
