פנו מקום גם לימין הליברלי

בין אפריל לספטמבר חלו שינויים בדפוסי הצבעתם של דתיים־לאומיים ועולים מחבר העמים - שינויים שהמחנה הלאומי לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהם. מנדט שלם עבר ב"רחוב הרוסי" מהליכוד לישראל ביתנו; לפחות מנדט של הציבור הסרוג עבר לכחול לבן. גם מצביעים מהמחנה הלאומי שלא נמנים עם שני המגזרים האלה - עברו צד. אפשר לקרוא להם "הימין הליברלי".

הימין זכה בישראל לניצחון אידיאולוגי שאין להמעיט בערכו. תם חלום הבלהות של מדינה פלשתינית. אבל באופן טרגי ופרדוקסלי, דווקא הניצחון האידיאולוגי עלול למנוע מהמחנה הלאומי ניצחון פוליטי - ולא בפעם הראשונה.

ב־1996 נבחר נתניהו לראשות הממשלה וצמצם דרמטית את גל הטרור שפרץ בעקבות אוסלו. השקט הביטחוני פינה את תשומת הלב לבעיות פנים. ואכן, בחירות 99' התמקדו ב"זקנה במסדרון" ובסוגיות דת ומדינה. הליכוד לא סיפק לסוגיות אלה מענה - והפסיד.

העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והצהרת פומפאו ביחס למעמדה החוקי של ההתיישבות ביו"ש חתמו את שנות המאמץ המדיני, והעובדות שנקבעו בשטח יירשמו בדפי ההיסטוריה. אך דווקא בשל הישגים אלה, שסתמו את הגולל על התוכנית המדינית של חסידי הנסיגות, פנוי הבוחר הישראלי להתמקד בסוגיות החברתיות, הדתיות והכלכליות.

זה הרקע להפיכתם של יחסי דת ומדינה לסוגיה בוערת. אביגדור ליברמן לא המציא את השסע, למרות שהוא בהחלט ניצל אותו באופן ציני, אחרי שני עשורים של שיתוף פעולה מלבב עם החרדים. ועדיין, לא מעט ישראלים מוטרדים מהסוגיה, כולל רבים ממצביעי הימין. וכשהם מסתכלים על הליכוד, הם לא רואים מפלגה השואפת לתווך בין ליברמן לליצמן, אלא מפלגה שבחרה צד. החיבור בין הליכוד לחרדים מבטא ברית עמוקה. אבל בפוליטיקה השלם לאו דווקא גדול מסך חלקיו. במקרים רבים, חיבורים עלולים להבריח מצביעים. החיבור בין הליכוד לישראל ביתנו ב־2013, למשל, הבריח מצביעי ליכוד שנרתעו מליברמן - ולהפך.

"אצלנו במינסק, כשהייתי ילד", הסביר לי מכר שעבר מהליכוד לישראל ביתנו, "אם רצית לקנות נקניק, המדינה אילצה אותך לרכוש גם קופסת שימורים. אז אם כדי להצביע ליכוד אני חייב להצביע גם לליצמן, אני מעדיף לוותר".

אין זה אומר שצריך לזרוק שותפים לדרך, ושיתוף הפעולה יכול להימשך בדרכים נוספות. אבל המחנה הלאומי צריך להבין שלסימביוזה בין המפלגות החרדיות לליכוד יש מחיר ערכי ואלקטורלי, ואין לנו יותר את הפריבילגיה להתכחש לו. המחנה הלאומי צריך להבטיח בביתו חדרים לכולם. לחרדי, לחילוני, ולדתי־לאומי. לשמרן בסוגיות דת ומדינה - וגם לימני הליברלי.