לא בכל יום מזדמן לנו לחזות בתחילתו של תהליך רדיפה, וזה קורה לנגד עינינו לשר המשפטים אמיר אוחנה. השר רוצה להוביל שינויים במערכת, וזו מגיבה במהירות מדהימה.
פשפשו בעברו והגיעו כנראה לעובד בנק או חבר בורסה, שהפר את חובת הסודיות הבנקאית ומסר פרטים פיננסיים אישיים של אוחנה, ואלה הגיעו כפי הנראה לידי העיתון "דה מרקר". העיתון בתורו חיבר באופן שעל פניו נראה תמוה, בין השתתפות אוחנה בשנת 2013 בהנפקת האג"ח של שופרסל (שהיתה אז בשליטת נוחי דנקנר), לדיון בימים אלו של שר המשפטים במתן החנינה לדנקנר.
נסביר. דנקנר החזיק בחברה פרטית בשם גנדן, שהחזיקה באי.די.בי. אחזקות, שהחזיקה באי.די.בי. פיתוח, שהחזיקה בדיסקונט השקעות, שהחזיקה בשופרסל. חלק מהאחזקות הללו היו חלקיות, כך שדנקנר בסופו של דבר החזיק בחלק קטן ממניות שופרסל, אבל מבנה האחזקות אפשר לו לשלוט בחברה.
ב־2013 יצאה שופרסל להנפקת אג"ח. כשיש הנפקה, משקיע שמעוניין להצטרף פונה לברוקר שלו. במקרים רבים הברוקר פונה אל המשקיע ומציע לו להשתתף. התהליך מתנהל בין המשקיע לברוקר. ככה השוק עובד. לטעון שנוצר קשר בין משתתפי ההנפקה לבין דנקנר, זה כמו לטעון שבכל פעם שאתם קונים חטיף ביסלי או במבה בסופר נוצר קשר אישי - לא ביניכם לבין הקופאית, אלא ביניכם לבין דן פרופר.
בואו נלך רחוק ונניח שאיש העסקים המוביל דנקנר ועורך הדין הצעיר אוחנה אכן הכירו בשנת 2013. אז הטענה היא שדנקנר אמר לאוחנה: "תשמע, חלמתי שיום אחד תהיה שר המשפטים ואני אהיה בכלא ואבקש חנינה, אז בוא תשתתף בהנפקת שופרסל". אתם מבינים כמה מופרך זה נשמע? ועדיין, אוחנה קיבל בדיוק את אותה הטבה שקיבלו שאר המשקיעים בהנפקה. אגורה לא יותר. אז מה הטענה כאן בעצם?
נשארה ל"דה מרקר" טענה אחרונה, שאותה הם העלו כבר בכתבה קודמת, ולפיה אוחנה השתתף בהנפקה וקיבל הטבות של משקיע כשיר, למרות שלא היה כזה. למען האמת, בעיתון לא טוענים שאוחנה לא היה כשיר, אלא מעמידים סימן שאלה. אז תחשבו לצורך הדוגמה שנכנסתם למכולת ויצאתם עם כיכר לחם בשקית. מישהו בא מולכם וטוען שאולי לא היה לכם כסף בארנק, אז כנראה גנבתם את הלחם. זו בדיוק הגישה כלפי אוחנה. העיתון מוסיף ומציין שהמבחן ללקוח כשיר הוא עושר של לפחות 12 מיליון שקלים. כלומר, אין זה סביר שעורך הדין הצעיר צבר סכום כזה. מה ששוכחים לציין זה העובדה שהיו עוד אפשרויות להיות משקיע כשיר, למשל, שילוב של ידע וניסיון בשוק ההון ופעילות בהיקף מינימלי מסוים. ושימו לב לסיום - אף אחד, גם לא העיתון, לא טוען שאוחנה לא עמד בקריטריונים.
זה היה שיעור במבוא לרדיפה, שנה א'. גם כשאין כלום, מתחילים להוציא דברים, לייצר נפח, לפזר האשמות. מתישהו משהו אולי יתפוס. ככה זה מתחיל.
אוחנה רוצה לשנות את המערכת ומסע הציד נגדו החל. הם לא יבחלו באמצעים, בהמצאות, במצגי שווא ובשקרים, כדי להוריד אותו מהתוכניות שלו, או מהמערכת הפוליטית; מה שיבוא קודם.
ארז צדוק הוא מנכ"ל אביב ניהול קרנות
