"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תילחמו - אבל למען שוויון אמיתי

,עודכן

בשבוע שעבר פורסם סרטון באתר 0404 בו תועדה חיילת מנסה לטעון פגז טנק במסגרת פיילוט הלוחמות בשריון. הסרטון צולם במהלך הבוחן המסכם, ובו רואים כי החיילת נזקקת ל־38 שניות ארוכות כדי לטעון את הפגז. קצין שריון שהתראיין בכתבה, אמר שאם לוקח ללוחם יותר מ־15 שניות לטעון פגז - הטנק יושמד.
צלחתי חצי שנה של טירונות אינטנסיבית מאוד במג"ב, כשבסיומה שובצתי בפלוגות שונות. עברתי שירות קשוח בגזרות הקשות ביותר של מג"ב בתקופת האינתיפאדה השנייה, ממזרח ירושלים ועד חברון. היה לי שירות מעניין ומשמעותי, ואני חושבת שנשים תורמות תרומה גדולה לחיל. הן מביאות איתן מקצועיות, אחריות, וגם גישה נכונה בהתמודדות עם אוכלוסייה אזרחית באזורי החיכוך, בפרט עם נשים. זו היתה אחת ההחלטות הטובות והחשובות שקיבלתי בחיי, ואני מאמינה ששירות קרבי הוא לא רק תרומה של הלוחם או הלוחמת לחברה ולמדינה, אלא גם תרומה של הצבא לשארית חייהם של הלוחם או הלוחמת.
אבל יש לי הסתייגות רבה מהרצון העיקש לשלב לוחמות בכל היחידות ובכל מחיר. פמיניסטית אמיתית לא מוכנה לקבל תנאי סף שונים מאלה המקובלים ביחס לגברים, אלא מבקשת לעמוד בתנאי סף דומים. היא לא צריכה להסכים להצבת ספסל במשימת הקיר בבוחן המסלול של קורס הקצינים, וגם לא להורדת שתי מחסניות מהאפוד, כמו שקבע מפקד מערך הגבולות בדיון על הנזקים הגופניים שנגרמו ללוחמות גדוד קרקל. ומה עם העובדה שלוחם שמשתחרר מחויב לעוד 20 שנות מילואים ולוחמת לא?
כשמצרפים את כל הנתונים האלו למכלול השיקולים, מתקבלת תמונת מצב מעוותת.אם אמנם קיים צורך בנשים לוחמות ביחידות מסוימות, צריך להתקיים גם שוויון מלא בתנאי הסף. האם נשים שמתגייסות לתפקידי לוחמה יסכימו לקבל את כל החבילה בשלמותה, בדיוק כמו הגברים?
ב־1995 התחילו לשלב נשים בתפקידי לחימה מתוך ההבנה שיש צורך בבדיקות גופניות של נשים פלשתיניות במחסומים. מג"ב היה החיל הראשון לשלב נשים בתפקידים אלה, והיום הוא כבר מאפשר ללוחמות להשתלב בכל היחידות של החיל, מיחידות בילוש ועד יחידות כלבנים ומסתערבים, שוויון של ממש. במג"ב יש הכרח של ממש בשילוב נשים בגזרות האלו, ותנאי הקבלה כמעט זהים לאלו של הגברים.
חשוב כמובן גם להזכיר את ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים וגברים, ואת הנזק הגופני שאימונים ושירות אינטנסיבי גורמים. הרמה של פגזים, נשיאת משאות כבדים, מסע כומתה וסחיבת מאג ומרגמה, משמרות של שעות עם שכפ"ץ קרמי ואפוד - לכל אלו יהיו השלכות רבות שנים על בריאותה של הלוחמת, וגם את אלו צריך צה"ל להביא בחשבון.
ועוד דבר לסיום - שירות קרבי הוא לא חוג ג'ודו, והוא לא אמור לספק חוויה של מימוש עצמי לכל מי שמתגייס או מתגייסת. הצבא צריך לחרות על דגלו את ערך הניצחון, וזה כל מה שצריך להיות לנגד עיניו של הרמטכ"ל כשהוא חושב על שוויון לנשים. מי שמקבלת את האתגר ועומדת בו - הכבוד מגיע רק לה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר