דבריו התלושים מהמציאות של שר הביטחון יואב גלנט הבוקר (שני) בגבול הצפון, והביקור שערכתי בשבת בבית, הפילו לי את האסימון: ממשלת ישראל לא מתכוונת להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון. התקווה שהצפון יטופל התהפכה להכרה עצובה שננטשנו. ממשלת ישראל והעומדים בראשה לא מבינים את הסיטואציה. הם מנותקים מהמצב ותלושים מהשטח.
אנחנו התושבים הגנו בגופנו על צה"ל
בעוד גלנט אומר שהתוצאות המרשימות של צה"ל בצפון גרמו להסגת החיזבאללה, שההישגים יתורגמו למצב שונה שיאפשר את חזרתנו הביתה - בפועל התנאים לא השתנו. חיזבאללה נמצא על הגדר, קובע את אופן המלחמה, הכריז חד-צדדית על הפסקת אש. כח רדואן ממשיך לטייל על גדר הגבול באין מפריע. האיום בצפון לא הוסר ולא יוסר. אם פקפקתי בצה"ל עד אז, התחושה התחלפה בחוסר אמון. גלנט תקע את היתד. עדיף היה ששר הביטחון ישתוק ויגיב בשטח. דברי הרהב שנשמעים כל הזמן מצד שרי הממשלה מדגישים את הניתוק שלהם מהשטח.
העיניים שלנו מזהות את רכבי החיזבאללה, מכירות היטב כל נקודה מעבר לגבול. האינסטינקטים שלנו חדים, העיניים בולשות כל הזמן. אנחנו לא מתחלפים פעם בכמה חודשים. הרגשנו את עליית מפלס הנוכחות. הבחנו בהיעלמות של צה"ל כשהייתה כוננות - וזה מחשש שיפגעו בהם. אנחנו התושבים הגנו בגופנו על צה"ל. ניסו לשכנע אותנו שמכשול בלתי עביר יגן עלינו כמו זה שהוקם בדרום. לא האמנו אז, ובטח לא נאמין היום.
ההגנה על מטולה, שמוקפת באוייב משלושה כיוונים, מסובכת, בצבא לא יודעים להתמודד איתה. מקווים לשקט מדומה
לפני שלושה חודשים התארח בביתנו אלוף פיקוד הצפון, אורי גורודין. השיחה נסובה על המצב הביטחוני. האלוף הבטיח שכשינועו עשרות מחבלים הם יידעו על כך. אמר ש"אין בכוונתם לפגוע בתושבים", וכל מטרתם תקיעת דגל - ואז אנשיו יגיעו בתוך דקות. ובסך הכל "מדובר בהתגרויות, חיזבאללה לא מתכונן למלחמה".
התשובה לתיאוריה הצה"לית ניתנה בדרום. אני מעריך את גורודין, אחד הקצינים הטובים בצה"ל. אולי ניסה להרגיע תושבים שמגדלים ילדים עם שכנים מהחיזבאללה. אתמול דנו בפאנלים בטלוויזיה בדבריו של גלנט. שמעתי משפטים שנעים בין חוסר הבנה לשחצנות, של מלהגים שחושבים שטיל פעם בכמה חודשים הוא האיום על הצפון. הם לא תופסים את המצב. האיום עלינו הוא ירי נק"ל, טילי נ"ט וחדירה של כח רדואן.
בשבת האחרונה יריות ההרחקה של צה"ל נורו מעל ראשי. הכדורים שרקו באוויר. אבל הירי נועד שלא לפגוע בחיזבאללה. ההנחיות דומות בדיוק למה שהיה עד ה-6 באוקטובר - להרחיק. ובקיצור לברוח מהבעיה. ההגנה על מטולה, שמוקפת באוייב משלושה כיוונים, מסובכת, בצבא לא יודעים להתמודד איתה. מקווים לשקט מדומה.
בשבת הייתי הראשון בגבול שחצץ בין צה"ל לחיזבאללה. ממני ועד הגדר לא הייתה נוכחות צבאית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו