1. העניין במשחק היורוליג המרכזי הערב יתמקד באופן טבעי בעימות קין בקין: לארקין נגד ווילבקין. הכדור בידיהם, הם המחליטים, הם הכוכבים, אבל בעיניי, הקרב האמיתי יקרה מתחת לסלים, בקרבות בין האנטר/ריינולדס/סטודומאייר לבין פלייס/סינגלטון/אנדרסון.
חוקי הכדורסל המודרני מיטיבים עם הגארדים ומקשים על הגבוהים: שלוש השניות, שעון הקליעות שהולך ומתקצר, וכמובן קשת השלוש, ששמה פס אליפטי על הכדורסל האירופי הקלאסי. אני אולד־סקול. תנו לי ג'אמפ שוט של דליפאגיץ' אחרי מסירה של צ'וסיץ', תראו לי מהלך פוסט ומסירה בעין עקומה של סאבוניס, או משחק בין גבוהים בין וויצ'יץ לבאסטון - ואני מאושר. אני לא נהנה מכדורסל שנראה כמו כדוריד. החלפת מסירות מאחורי קו השלוש והפגזות מרחוק בלי שהכדור עבר בצבע? משעמם.
מייק ד'אנתוני לוקח את זה לקיצוניות ביוסטון, הפך את יקיר חולוניה פי.ג'יי טאקר לסנטר בגובה 1.96 מ' עם פלטפורמות, רק כדי שראס (ווטסברוק) והזקן (הארדן) יוכלו להתפרע מטווחים לא הגיוניים. בפעם הקודמת שהוא ניסה את זה, לפני יותר מעשור, אמארה עוד שיחק אצלו בפניקס וייצר לסטיב נאש שחקן מטרה בצבע גם בהתקפה של "7 שניות או פחות". אבל עכשיו הוא שם את הכדור בידיים של שני אתלטי־על, בלי משחק פנים, ואני מקווה בליבי שהם ייכשלו.
2. רובם המכריע של המאמנים המובילים שיחקו כגארדים, והם רואים את המשחק מהקו האחורי, אבל המנהל המקצועי ביד אליהו הוא הסנטר החכם בהיסטוריה של מכבי ת"א, ואחרי שכיסחנו אותו בשנים האחרונות, מגיע לו קרדיט גדול: אחרי הפציעה של בלאק, הצליח ניקולה וויצ'יץ' לבנות קו קדמי חזק ודורסני, שמייצר איום ושינוי זריקות מתחת לסל של מכבי, מעביר את כובד המשחק פנימה והחוצה בהתקפה ושולט בריבאונד מתחת לשני הסלים (מכבי שנייה ביורוליג). אלו האלמנטים שמאפשרים לווילבקין ולדורסי להתבלט, ולצהובים להציג את ההגנה הטובה ביותר ביורוליג. וזה גם כדורסל הרבה יותר מעניין ומגוון. עם כל הכבוד להחתמתם ארוכת הטווח של המאמן והגארד הכוכב, השארתו של האנטר היא העסקה המשובחת מכולן. כי כאלה יש מעט מאוד.
3. גם הקבוצות הגדולות של אירופה מבינות את זה. פנרבחצ'ה סבלה מאוד מפציעתו של יאן וסלי, והמחליפים שלו (שטימאץ ותומאס) לא הצליחו למלא את החסר עד חזרתו. ריאל מדריד מחזיקה גבוה שלישי מוכשר שכמעט לא משחק (מאג'רי), רק כדי לא להגיע לסיטואציה. צסק"א, גם בלי האנטר, מובילה את היורוליג בריבאונד ונשארה קונטנדרית. והכישלון הגדול במילאנו, למרות שהביאה מאמן־על (מסינה), נובע רק מחוסר השימוש בקו הקדמי המצוין: גודאייטיס, טראציאבסקי וסקולה הבלתי נגמר. עניין של שיטה.
ומה קרה באנאדולו אפס? אחרי הפציעה של דאנסטון, עתמאן העלה את פלייס לחמישייה, קידם את סאנלי המקומי שעושה עבודה מצוינת, וכל הפורוורדים מחפים על הבור שנשאר מתחת לסל - סינגלטון, אנדרסון, ואפילו לארקין, שטורח לקחת 3 ריבאונד למשחק. ועדיין, ייתכן שכאן טמונים היתרון היחסי של מכבי ת"א והמפתח לניצחון הערב.
האנטר היה שם בכל הניצחונות האחרונים: סל הניצחון באיסטנבול (מתי לאחרונה ראיתם תרגיל לגבוה?), המסירה הקריטית לדורסי לשלשה המנצחת בוולנסיה, הדאנק שקירב את הצהובים לפני השלשה של סקוטי מול אולימפיאקוס. אז הפעם תסתכלו רחוק מהכדור, שם נמצא הכדורסל האמיתי. ושם נמצא המפתח של מכבי לכוון גבוה, וללכת עד הסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו