ממשלה בלי תוחלת

מפלגת השמאל בראשות ח"כ בני גנץ ובתחפושת כחול לבן אינה נרתעת מלהסתמך על תמיכת הרשימה המשותפת, שהיא ההפך המוחלט מכחול ולבן. מטרת רשימה זו, בין היתר, היא לחסל את מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וחלק מנציגיה הם תומכי טרור ומשבחיו.

במאמציהם להקים ממשלת מיעוט מסתבכים אנשי כחול לבן בניגוד עניינים פוליטי: הקמת ממשלת מיעוט שקיומה והחלטותיה יהיו תלויים בתמיכה של נציגי הרשימה המשותפת, ולכן כל החלטה צבאית ומדינית של הממשלה תהיה כפופה לאישורם או יכולה להביא להפלת הממשלה. למצב בלתי נורמלי כזה אין תוחלת, ומן הראוי שמפלגתו של גנץ תלמד איך להתנהג דווקא מאיש שמאל מובהק, סוציאליסט, יהודי. שמו היה פייר מנדס פרנס.

ב־1954 היה פרנס מועמד להתמנות לראשות ממשלת צרפת. היו אלה הימים שבהם נלחם צבא צרפת נגד הגרילה הקומוניסטית בהודו־סין. המלחמה היתה קשה, ופרנס הבטיח, אם יהיה רה"מ, להיכנס למו"מ עם הקומוניסטים בהודו־סין ולהביא את השלום הנכסף.

לשם בחירתו כראש ממשלה הוא נזקק לאמון האסיפה הלאומית בפריז, שבה היתה סיעה קומוניסטית גדולה.

פרנס דרש, כתנאי להסכמתו להיות רה"מ, שהוא יקבל אמון של האסיפה הלאומית גם בלי שיהיה צורך להסתמך לשם כך על תמיכת הקומוניסטים.

הוא לא היה מוכן להישען על הצד שתמך באויבי צרפת ולהיות תלוי בקומוניסטים מבית, כאשר הוא מנהל מו"מ עם הקומוניסטים בהודו ובסין. בהצבעה באסיפה הלאומית ב־18 ביוני 1954 נתמך פרנס על ידי 419 צירים כנגד 47. עם הרוב שתמך בו נמנו 99 צירים קומוניסטים. 320 הצירים האחרים שתמכו בו העניקו לו רק רוב של שישה צירים מעבר למינימום הנדרש של 314.

רק אז מנדס פרנס קיבל על עצמו את ראשות הממשלה, בלי שיהיה תלוי בקולות תומכי האויב של צרפת.

זה היה המוסר הפוליטי של יהודי, סוציאליסט, מדינאי ופטריוט צרפתי.

לצערי, אין לי ציפיות שסיעת שלושת הרמטכ"לים תנהג לפי עקרונות המוסר הפוליטי שלו.