השמאל סולל את הדרך לבחירות רביעיות

ממשלת אחדות לאומית דרושה לנו, אך אין משמעותה היתר לחלק ממנה לחתור נגד החלק האחר.

כך, בעקבות "התרגיל המסריח" של שמעון פרס נפלה ממשלת האחדות שהתקיימה ב־1990, וכך לא תוקם ממשלת האחדות של 2020. הצעות החוק החדשות שנועדו לפסול את בנימין נתניהו מלכהן כראש ממשלה אפילו בממשלת אחדות, חותרות נגד עצם הקמת ממשלה כזו. צד אחד בממשלה רוצה לקבוע מי ייצג את הצד האחר ומכנה זאת "אחדות". ראשית, הוא בוחר את עצמו למען האחדות, ואחר כך בוחר גם את שותפו מהצד האחר. לא רק זאת; במסגרת המאבק נגד ראשי גוש הימין משתדלים להדיח גם את יו"ר הכנסת. זו, בפשטות, אחדות השמאל נגד ממשלת אחדות עם הימין.

למרבה הפִּרכה, אין לשמאל רוב לבחור את עצמו ללא שהוא בוחר תחילה את שותפיו להקמת ממשלה, ובראשם הרשימה המשותפת. הרי בלעדי תמיכתה - אין לח"כ גנץ ממשלה. הסברה הכללית היתה שאת לשון המאזניים בין גוש הימין לבין גוש השמאל מהווה סיעת ליברמן. טעות. מאז שליברמן חבר לגוש השמאל, שוב אין הוא לשון מאזניים, שהרי אין הוא מוכן עוד לשקול לתמוך בנתניהו. כך הפכה הרשימה המשותפת לסיעה שיכולה לספק לגנץ את המנדט ה־61, כלומר להיות היא עצמה לשון המאזניים. לגנץ אין גוש גדול דיו מול גוש הימין. לשמאל, עם ליברמן, יש 47 מנדטים. לגוש הימין יש 58. כאשר בסקרים שונים סופרים את גוש השמאל כ־55 מנדטים, כוללים בקרבו את הרשימה המשותפת והופכים את ליברמן ללשון המאזניים כביכול.

גנץ הבטיח לפני הבחירות שלא יסתמך עליה. בוודאי יש בוחרים שתמכו בו על סמך ההבטחה הזו. הבוחרים האלה, כמו ההבטחה, נזרקו כמוץ לרוח. נציגי גנץ רק לא רצו שתצולם פגישתם המשותפת עם נציגי המשותפת. אולי התביישו, והצילום שנפסל הגיע ממצלמת המשותפת. עכשיו הגיעה ההבטחה של גנץ שתהיה זו ממשלה פטריוטית. פטריוטית של מי? הרי בכל שאלה מדינית או ביטחונית מכריעה, ממשלת גנץ תהיה תלויה ואפילו נסחטת על ידי לשון המאזניים שלה. אמנם לשון המאזניים תמכה בגנץ כמרכיב הממשלה, אך אין זה אומר שהיא תתמוך בו כראש הממשלה, בדרך כלל ובכל עניין, רק מפני שתמכה בו כמועמד.

המענה של השמאל הוא שיביא לתמיכה בממשלתו סיעה או עריקים מגוש הימין. בניגוד לרשימה המשותפת, שהופיעה כגוש משלה יחד עם תומכי הטרור, גוש הימין פסול למשא ומתן, ומצפים שיתפרק. זה לא היה אחרי שום מערכת בחירות ב־2019 ולא נראה ריאלי ב־2020. פוליטיקה של ניסיון פגיעה באחדות גוש הימין תוביל כמעט בוודאות לא לאחדות אלא לבחירות חדשות. לזה קוראים, אצל יאיר לפיד, "יש עתיד".

מובן שיש לשמאל טענה חוזרת על כתבי האישום נגד נתניהו. הם יודעים שקיימת לו חזקת החפות ושהחוק מאפשר לו למרות כתבי האישום להמשיך לכהן כראש ממשלה. אילולא ידעו זאת, לא היו מנסים לשנות את החוק ולאסור זאת במפורש על ידי חוק פרסונלי. התומכים בחוק פרסונלי כזה תומכים גם במה שהם קוראים שלטון החוק. הם קצת מתבלבלים כנראה. במהות הם מוכנים למשא ומתן עם הרשימה המשותפת על תנאי תמיכתה בממשלת השמאל.

ידוע מה הם קונים כאן - תמיכה. עדיין לא ידוע מה הם מוכרים או עומדים למכור בתמורה. לעסקה כזו אפשר לקרוא שוחד פוליטי. הוא אולי יותר חמור משוחד אישי, כי הוא מתייחס לא לאדם אלא למדינה. לפחות יש כאן ניגוד עניינים פסול. מצד אחד, האינטרס של כל ממשלה להגן על המדינה מטרור, ומנגד האינטרס של מרכיבי הממשלה לזכות בתמיכת רשימה שבה תומכי טרור. מובן שזה לא פלילי. זה רק סוג פוליטיקה של השמאל. בעיני השמאל, שלטון החוק הוא שלטון השמאל בחוק, ושלטון גוש המיעוט השמאלי בכנסת אף שהוא קטן מגוש הימין. לזה קוראים בשמאל דמוקרטיה. הכינוי הנכון הוא שמאלוקרטיה.