גנץ הכתיר עצמו כיורש

המגעים להקמתה של ממשלת חירום לאומית בצל משבר הקורונה מבשרים את קיצו של המבוי הסתום הפוליטי. החלטתם של גנץ ואשכנזי לשבור את הברית עם לפיד ויעלון ולחבור לנתניהו מסיימת את הפלונטר שליווה אותנו במשך יותר משנה. זהו מהלך ממלכתי שזוכה לתמיכה רחבה בציבור, וגם בקרב תומכי כחול לבן שהתפרקה בצילו. בכך חזר בני גנץ אל המרכז הפוליטי. הוא נטש את האגף הרדיקלי שקרא לפרק את הקונצנזוס הציוני בהקמת ממשלה צרה בתמיכת השמאל, המרכז, ליברמן והערבים. הוא גם סימן את עצמו כיורש של ראש הממשלה, ויצר מתווה ממשי לעלייתו להנהגת המדינה.

הסכמתו של גנץ לפשרה במקום הכרעה, בתנאים נדיבים ביותר מצד הליכוד ושותפיו בימין של שותפות שווה (מה שנקרא Parity), מבשרת את קץ ההגמוניה של נתניהו. אמנם מי שרצו בהדחתו המיידית של נתניהו לא באו על סיפוקם, וגם קיימת ספקנות רבה בציבור לגבי נכונותו של נתניהו לרדת מכס השלטון. אבל אם יתממשו התוכניות, והסיכוי לכך גבוה, בעוד שנה וחצי בני גנץ יהפוך לראש ממשלת ישראל. בכך יסתיימו 12 וחצי שנות שלטון רצופות של נתניהו.

מדובר בהישג לא מבוטל של גנץ, פוליטיקאי חדש יחסית, ובמהלך מפוכח ופרגמטי. גנץ יזכה לתקופת הכשרה מזורזת כחבר כנסת, כשר וכממלא מקום ראש הממשלה. למרות שלוש מערכות בחירות סוערות שעברו עלינו, הרי רק לפני שנה וחצי ניהל גנץ מגעים על חבירה לליכוד. נראה ששבנו לאותה נקודה. גנץ יצבור ניסיון מדיני ראשון במעלה וייצור קשרים שיניחו תשתית לעלייתו למשרה הבכירה ביותר במדינה, בתנאים נוחים הרבה יותר מאשר עתה, כשהוא מגיע מבחוץ. שנה וחצי של דגירה בתור היורש.

כאחד משני מנהיגי ממשלת החירום יזכה גנץ לחשיפה וליוקרה הודות להשתתפותו בניהול המדינה בזמן משבר הקורונה. הציבור יתרגל לראותו בתפקיד ממלכתי גם בפוליטיקה. ברקע יעיב על נתניהו צל המשפט הממשמש ובא, ואם גנץ ימשיך להתנהל בזהירות כפי שנראה שהוא עושה עד כה, יוכל למצב את עצמו כחלופה טובה לנתניהו מתוך הממשלה. לפנינו תרחיש להעברה מסודרת של השלטון בטווח הנראה לעין. בכך סימן עצמו גנץ כיורשו המיועד של נתניהו. מי שצריך לחשוש מכך יותר מכל הוא גדעון סער, שנראה עד כה כמי שירש את נתניהו מתוך הליכוד, ועתה סירתו מיטלטלת בעוצמה.

השתחררותו של גנץ מחיבוקה של הרשימה המשותפת, ומהברית עם האגפים הרדיקליים בשמאל, מותירה את עמיתיו לשעבר בכחול לבן לבדם במדרון החלקלק, כשעמדת המרכז חומקת מידיהם, כפי שקרה למפלגת העבודה. גנץ קפץ מהסירה בזמן, ויוכל למצב את עצמו כעת בנוחות ב"מרכז", כשלפיד ויעלון נדחקים "שמאלה". מהלך זה יאפשר לו להיות חלופה משמעותית לנתניהו במרכז הפוליטי, שאליו פנה גנץ בהצלחה רבה בשנה וחצי האחרונות. משם הוא יוכל לאיים על שלטונו גם מעבר להסכם הרוטציה, ואולי אף להצליח בנקודה שבה כשלו קודמיו.

ד"ר רונה יונה היא היסטוריונית ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללת אורנים