"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אני מודה, לא כיף איתי ב"טהרן"

,עודכן

לא כיף לצפות איתי בסדרה "טהרן": אני כל הזמן מתלוננת ומחזירה אחורה. הנה חלק קטן מהסיבות.

ההשקעה בהפיכת אתונה לטהרן ובהפיכת השחקנים הישראלים לאיראנים ראויה לכל שבח: אתונה התחפשה יפה, עם שלטים שמתאימים לרפובליקה האסלאמית (בשלטים עם כתב הייתי משנה את הגופן למשהו יותר פרסי - מיתרה או נסתעליק) וקופסאות הצדקה הנקראות "קבצן ברזל" מוסיפות נופך אותנטי. אבל היא עדיין אינה טהרן: לא ראיתי שדרות יפהפיות, והגנים אינם מתקרבים ביופיים לפארקים האיראניים - עם הפסלים, הספסלים והגינון המוקפד. בבתים ובמשרדים הייתי מצפה לפחות רצפה ויותר שטיחים. ופרחים. בקערת הפירות בבית הייתי מוסיפה מלפפון וסכין. משרדי הבכירים צריכים להיות פחות סגפניים.

אתונה גם יותר מוארת. בטהרן זיהום האוויר המזעזע גורם לעיר להיות אפורה יותר. המסיבה בהרים, לעומת זאת, היתה צריכה להיות בסביבה יותר ירוקה עם דרכים יותר פתלתלות. ואם כבר הדרך להרים, החייל כועס על סימן ה"לייק" בצדק גמור. באיראן הסימן הזה מקביל לאצבע משולשת!

בפרק החקירה מוזכר התאריך 13.8. החוקר אומר "שלושה עשר באבאן," שהוא אכן החודש השמיני, אבל בלוח השנה הפרסי. ומכיוון שהשנה מתחילה באביב, החודש השמיני מקביל לירח השמיני בלוח השנה המתחיל בניסן: ורח שמנ, הלוא הוא מרחשוון. ב־13 באבאן טהרן כבר מאוד קרה ולפעמים אף מושלגת.

עוד בפרק החקירה, השכנה אומרת לחוקר שהיא נשואה לעיט בנישואים זמניים, ומכך ברור שהיא פרוצה.

זה לא עובד ככה. אמנם נישואים זמניים הם גם תחליף לזנות כאשר הם מוגדרים לכמה שעות, בעיקר במוקדי העלייה לרגל; אבל כשהם מוגדרים לכמה חודשים או שנים - ואפשר להגדיר אותם ל־99 שנים - הם גם תחליף לנישואים בקרב צעירים שאין להם מספיק כסף לחתונה מלאה, או שרוצים לבדוק התאמה לפני התחייבות רצינית יותר. אם הם דתיים. אם הם חילונים הם פשוט יעשו "נישואים לבנים", כלומר יגורו יחד בלי שום מסמך אבל האמא תוכל לומר שהם נשואים. בנישואי פרק ב' הילדים לעיתים קרובות מעדיפים שהאב יגדיר את נישואיו כזמניים כדי שהאישה לא תירש אותו.

נישואים זמניים, בדיוק כמו נישואים רגילים, מצריכים רישום במשרד הפנים, ואם הגבר רוצה לקחת אישה שנייה - הוא צריך רשות מאשתו החוקית, ומאבד זכויות. יש אמנם אנשי דת שמחתנים בנישואים זמניים בניגוד לחוק, אבל למה לטרוח? מסעוד תבריזי (על המסך היה כתוב מחמוד, לזה שמו לב גם אנשים שאינם איראניסטים) והחוקר הם חילונים, והם יודעים שאין שום סיבה לגבר חילוני להתחתן בנישואין זמניים. הוא יכול פשוט לבגוד באשתו.

ראזיה וחבריה חשובים בעיניי כי הם מראים שיש צעירים שבאמת ובתמים מאמינים ברפובליקה האסלאמית ובחשיבות החוק האסלאמי, ושיחס האזרחים לשלטון אינו שחור ולבן כפי שהיינו רוצים לחשוב.

הצפייה בסדרה גורמת לי להבין רופאים שצופים בסדרות בית חולים, או משפטנים שצופים בסדרות בית משפט. לפעמים יותר מדי ידע פוגם בהנאה.

ד"ר תמר עילם גינדין היא חוקרת במרכז עזרי ובעלת הפודקסט "איראניום מועשר"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר