"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
להסביר, לקטוע הדבקה - ולהקל על רופאי הקהילה

להסביר, לקטוע הדבקה - ולהקל על רופאי הקהילה

פרופ' רונית קלדרון-מרגלית
, עודכן

בימים האחרונים אנו עדים לתחלואה חסרת תקדים בקורונה, ובשבוע האחרון מתווספים מדי יום כ־1,700 חולים חדשים ביממה, עם השתנות בהתאם למספר הבדיקות המבוצעות מדי יום. במקביל, אנו עדים לעלייה במספר החולים במצב בינוני וקשה, שלצערנו עדיין לא התייצב (בעת כתיבת שורות אלו יש 497 חולים במצב בינוני וקשה), אף שקצב העלייה התמתן בעקבות סגירת אולמות האירועים ואיסורי ההתקהלות.

אמנם עדיין לא הגענו לאי־ספיקה של מערכת הבריאות, אך מרווח התמרון הופך צר יותר ויותר, שכן יש להביא בחשבון שגם אם יינקטו היום צעדי הקשחה למניעת הדבקה, יחלפו כמעט שבועיים עד שנחזה בהשפעת צעדים אלה על המאושפזים. לכן, הבשורה המשמחת על מינויו של פרופ' רוני גמזו, איש עתיר זכויות, כממונה הקורונה, מגיעה כשהשעה דוחקת.

מה צריך לעשות? יש לנסח בדחיפות תוכנית פעולה אסטרטגית, שתהיה ברורה ושקופה לציבור. על התוכנית לציין מהם הצעדים להקטנת ההדבקה בנגיף ומהם הקריטריונים להפעלת כל צעד (כלומר מהם התנאים להקשחת או להקלת המגבלות), מה סדר הפעולות, וכמה זמן נחוץ בין צעד לצעד כדי לבחון את השפעתם. תוכניות כאלה כבר קיימות במדינות אחרות בעולם, וכדאי מאוד להיעזר בהן כדי לנסח תוכנית המותאמת לתנאים הייחודיים לישראל. ניסוח מתווה כזה יאפשר לציבור לעקוב אחר התחלואה, ולדעת למה לצפות מבחינת השינוי באורח החיים. תוצאה חשובה של המתווה תהיה הגדלת האמון בין הציבור להנהגה, ומכאן שגם ההיענות הציבורית תגבר.

העלייה במספר האשפוזים מצריכה צעדים לוויסות המאושפזים בין בתי חולים, והעברתם של חלק מהחולים ממחלקות עמוסות למוסדות אשפוז אחרים כדי להגיע לחלוקת נטל מיטבית. גם מרפאות הקהילה סובלות מעומס אדיר (בעיה שכמעט ואינה נוכחת בדיון הציבורי על תפקוד מערכת הבריאות). רופאי הקהילה מופקדים על הטיפול השוטף בקהילותיהם, וכעת גם בעומס של מתן מענה לחולי קורונה ומבודדים רבים, שרבים מהם פונים לרופאי המשפחה מתוך בלבול ואי־הבנת ההנחיות. לאחרונה נוספה לרופאי הקהילה מטלה נוספת: מתן אישורי "סוף מחלה" לחולים המבקשים להשתחרר מבידוד, אישורים שלא ברור אם יש בהם טעם רפואי אמיתי. חשוב מאוד לפעול להפחתת העומס על רופאי הקהילה, ולארגן את התורים במרפאות כך שחולים עם תסמינים לא ימתינו יחד עם חולים המבקשים לטפל במחלות כרוניות.

אחת מהפעולות שיש להציב בראש סדר העדיפויות היא הקמת מערך לקטיעת שרשראות ההדבקה. יעילותו של מערך כזה תלויה הן בביצוע מהיר של בדיקות של אנשים שחלו בקורונה, והן בזיהוי, בדיקה ובידוד של האנשים שבאו עימם במגע. אכן, פרופ' גמזו כבר הכריז שהצורך בהקמת מערך קטיעה כזה נמצא בראש מעייניו, כמו גם הקמה של מערך הסברה. שיתוף הפעולה והאמון של הציבור צפויים לעלות אם יהיה גורם מוסמך, רהוט ומקצועי שיעביר מידע ללא יצירת בהלה שלא לצורך מחד גיסא וללא הכחשה של המגיפה והשלכותיה מאידך גיסא.

אין ספק, בפני פרופ' גמזו עומדים אתגרים רבים בצמצום התחלואה לצד ניסיון לשמירה על שגרת חייהם ואיכות חייהם של אזרחים רבים ככל האפשר. יש לו סיכוי טוב להצליח רק אם יינתנו לו הסמכויות הראויות, רק אם איש לא יצר את צעדיו, ורק אם הוא יזכה לשיתוף פעולה מלא מכל הנוגעים בדבר. האתגרים הניצבים בפני פרופ' גמזו ובפני החברה הישראלית כולה הם אדירים, והצלחתו תהיה הצלחת כולנו.

הכותבת היא פרופסור לאפידמיולוגיה ומומחית בבריאות הציבור, ביה"ס לבריאות הציבור הדסה־האוניברסיטה העברית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...