הימין חייב להתעורר

כדי להבין כהלכה את מהות מחאת בלפור, צריך להגדיר בצורה מדויקת את קווי התיחום של סוגיית ישראל הראשונה וישראל השנייה. רבים מעדיפים להציג את הסוגיה כמחלוקת עדתית בעיקרה, דבר המקל על אנשי השמאל ללעוג לתזה באמצעות הצגה לראווה של אנשי שמאל מהפריפריה או ממוצא מזרחי, או הדגשת מוצאם האשכנזי של מנהיגים מימין. אבל יותר מאשר סוגיה עדתית או יחסי מרכז־פריפריה, הנקודה הארכימדית להבנת המציאות הפוליטית טמונה בהכרה כי ישראל הראשונה היא מועדון חברים סגור, המקנה לחבריו זכויות יתר ומעמיד בפני כלל אזרחי ישראל תנאי הצטרפות ברורים ונוקשים.

מועדון ישראל הראשונה התחיל כמועדון חברים מפא"יניקי, שהחזיק בהגמוניה מובהקת על מוקדי הכוח של מדינה ריכוזית. הסוציולוג ברוך קימרלינג כינה את חברי הקבוצה הזו אחוסל"ים - אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטיים ולאומיים. במרוצת השנים איבד מועדון האחוס"לים מגודלו היחסי, וכדי לשמור על כוחו נאלץ לפתוח את השורות למצטרפים חדשים שנדרשו לשלם לסלקטור כרטיס כניסה ודמי חבר קשיחים.

צעיר מזרחי מהפריפריה שמעוניין לפתח קריירה אקדמית; דתי־לאומי שמעוניין להשתלב בפרקליטות; או בן למשפחה הלוחמת המעוניין להפוך לשחקן תיאטרון - מבינים היטב את כללי המשחק: כדי להיכנס למועדון אתה צריך להפנות עורף למקומות שבהם גדלת, לאמץ את ערכי הנאורות כפי שהוגדרו על ידי מנהלי המועדון, לדבר בטרמינולוגיה הנכונה, לתקוף את נתניהו ואת הליכודניקים או לבוז למתנחלים ולחרדים.

כוחו של מועדון ישראל הראשונה טמון בעובדה שגם לאחר יותר מארבעה עשורים מאז המהפך, כמעט כל מוקדי הכוח פועלים באמצעות מערכות הפעלה אנטי־דמוקרטיות. הימין יכול לנצח בבחירות אחרי בחירות, אולם עד לאחרונה הוא לא הבין את חשיבותם של ועדות המינויים ומנגנוני הקידום במערכת המשפט ובפקידות הגבוהה - שמצידם נגסו ושוב ושוב בסמכויות המערכת הפוליטית. בשנים האחרונות ביצע הימין קפיצת דרך בתפיסתו את החיים הפוליטיים. כלי התקשורת הימניים, הרשתות החברתיות וארגונים חוץ־פרלמנטריים מימין הצליחו לשבור את המונופול של השמאל על זרימת המידע ועיצוב סדר היום הציבורי. בשדה המשפטי הפך המאבק לצמצום כוחה המופרז של מערכת המשפט לסוגיית דגל עבור מצביעי הימין (בעיקר הודות למסע הרדיפה הכוחני נגד נתניהו).

ישראל השנייה החלה להיאבק על זכויותיה הפוליטיות, ולראשונה בתולדותיה היא עשויה לשבור את החומות ולחדור למוקדי כוח שהאליטות הישנות רואות כנחלותיה הבלעדיות. מטרת המחאה משמאל אינה להגן על ערכי הדמוקרטיה מפני המתקפה המסוכנת מימין, אלא בדיוק להפך: זהו מאבק נחוש עד כדי זריעת אנרכיה, שמטרתו להגן על זכויות היתר של מועדון ישראל הראשונה. הם לא נלחמים על ערכי הדמוקרטיה, כי אם על הפריבילגיות של האוליגרכיה.

אנו בשיאו של מאבק שיכריע אם ישראל השנייה תצליח לפתוח את השערים של מוקדי הכוח ולטפס למעמד פוליטי דומה לזה של ישראל הראשונה, או שישראל הראשונה תצליח לשלול מהמערכת הפוליטית גם את מעט העוצמה שעוד נשארה בידה ולהפוך את בוחרי הימין לישראל השלישית. אם הימין לא יתעורר, הם בהחלט עשויים להצליח. זה מה שמונח על הכף.