מלחמה, עכשיו?

מלחמות אולי לא קורות בקיץ, אך ההטפה להן, מתברר, פורחת בימי השרב. מעל דפי מדור זה ובמקביליו מתרבים פרשנים ועיתונאים הקוראים לישראל להנחית מכת מנע על מטרה מתחלפת כלשהי. בין שמדובר בהיערכות האיראנית בסוריה ובין שב"פרויקט הדיוק" של חיזבאללה, או בתלונות על התגובה הישראלית לניסיון פיגוע, קוראים בעלי הדעה "לשנות את כללי המשחק". תומכי מה שאפשר לכנות כתנועה הרעיונית "מלחמה עכשיו" מציגים נימוקים רציונליים לכאורה, הנשענים על הספרות הקלאסית בלימודי ביטחון ומסתכמים בצורך בשיקום ההרתעה ובסיכול רכישת יכולות מתקדמות. לקוראים רבים טיעונים אלו לא רק נשמעים הגיוניים, אלא גם "מרגישים נכון".

לרוע המזל, קמפיין "מלחמה עכשיו" הוא בעיקר יח"צ מסוכן משלוש סיבות: ראשית, מאז מלחמת לבנון השנייה, ובעיקר מאז חיסול מורנייה ומלחמת האזרחים בסוריה, ישראל כבר שינתה לגמרי את "כללי המשחק" מול חיזבאללה ואיראן. ככל הנראה, שילוב של שיפור מהותי בחדירה ובכיסוי המודיעיניים, ושיתוף פעולה בינלאומי חובק עולם, אפשרו לסכל את רוב פיגועי חו"ל של חיזבאללה ולהפעיל לחץ רציף יותר מעשור על פני המגרש הצפוני. כמו ב"מועדון קרב", גם "המערכה בין המלחמות" (מב"ם) מצליחה רק אם לא מדברים עליה. "מרחב ההכחשה", כפי שהוא מכונה בצה"ל, מאפשר ליריבים לספוג ולשמר את כבודם. צעקות הקוזאק הנגזל על מתן האפשרות לחוליית חיזבאללה לחמוק לשטח לבנון מתעלמות מהשורה התחתונה, שהיא במובהק לטובת ישראל.

שנית, עימות עם חיזבאללה יכלול אלפי מטחי טילים בכל יום על כל שטח ישראל. לפיכך מומלץ לחברי "מלחמה עכשיו" לחזור ולקרוא את הדו"חות, המאמרים והספרים שניתחו את כשלי מלחמת לבנון השנייה, ולהשוות אותם להתמודדות של ישראל עם הקורונה. חוסר בתכנון ארוך טווח, היעדר עבודת מטה ותיאום בין גופים ומשרדים, חולשה מהותית של משרדי הממשלה הביטחוניים האזרחיים וכיו"ב הם מחלה כרונית שאובחנה ב־2006 וטרם רופאה מאז. עימות עם חיזבאללה יגרום למשבר הקורונה להיראות כהצטננות קלה.

שלישית, רבים מהכותבים טוענים שצה"ל כשל במלחמת לבנון השנייה רק בשל פוליטיקאים הססניים, וגם כך השיג הרתעה יציבה. יש המוסיפים על כך שאל לה לישראל לחשוש מחיזבאללה (ובעקיפין מאיראן) מאחר שצה"ל עולה על יריבו בכל פרמטר. למרבה הצער, הכישלון הישראלי נבע בעיקרו מהיעדר ציוד ואימונים, מחולשה ומחוסר מקצועיות משווע של כלל שדרת הפיקוד. חרף קמפיין "שיקום צבא היבשה", צה"ל 2020 הוא בבסיסו רק גרסה משוכללת יותר של צה"ל 2006 - יותר חה"א, יותר מודיעין ויותר אש מדויקת. זה לא בהכרח יספיק מול סד"כ גדול, מצויד היטב ועתיר ניסיון קרבי של חיזבאללה, המגובה ביכולת אש מאסיבית על העורף הישראלי.

האסון בביירות לא רק נתן לשני הצדדים הפוגה מההסלמה המסוכנת, הוא גם מראה למטיפים למלחמה מה מחכה לעורף הישראלי. מי שקורא למלחמה צריך בראש ובראשונה לדאוג לכך שהחברה, ורק לאחר מכן הצבא, מסוגלים להתמודד עם אתגרים אלו.

ד"ר תמיר ליבל הוא עמית בתר־דוקטורט באוניברסיטת במברג