"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין מי שיפריע למשילות של זילבר

,עודכן

איש לא יצא נקי מנאומה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר. בנאומה בכנס "משילות או דמוקרטיה" הטיחה האשמות חריפות ב"פייק מנהיג", בשרים, במי שמדבר על "פרקליטות שבתוך הפרקליטות" במי שמגלגלים אחריות על כתפיים של אחרים. הטחת עלבונות, אמרה זילבר, היא נשקו של הפחדן, וצביעות היא תחמושתו העודפת.

והאמת, זילבר צודקת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי המשפטים בעבר ובהווה, כולם גילו היעדר מנהיגות. כולם נמנעו מלהתמודד עם קשיים, השלכות, יתרונות וחסרונות. ובעיקר עם ההשלכות של פקידה בכירה ההופכת את שירות המדינה לפוליטי, למוטה ולחד־צדדי, ופוגעת שוב ושוב בציבור הישראלי. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא העובדה שדינה זילבר מונתה לתפקידה, וגם נשארה בו, למשך זמן כה רב, ואיש לא הראה לה את הדלת החוצה ממשרד המשפטים ומשירות המדינה. לפני כחודש וחצי אף האריכו את כהונתה.

משנה ליועץ המשפטי לממשלה שעוברת על החוק בריש גלי (לכאורה, למען הסדר הטוב), לא יכולה להישאר בתפקידה, אפילו דקה אחת. והחוק ברור מאוד. חוק שירות המדינה אוסר במפורש על פקידים בכירים ברמתה ובדרגתה של זילבר "לבקר את המדיניות של משרדיהם, של משרדים אחרים או של הממשלה, במסיבת עיתונאים, בראיון עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר".

נדרשת מידה בלתי מבוטלת של היתממות כדי להקשיב לזילבר ולא לראות את הפרת החוק הבוטה שבו. נדרשת מידה של חוצפה כדי לכתוב נאום שכזה מראש ולהקריאו מהכתב, בקול מדוד. אבל אף שזילבר עשתה זאת גם בעבר, ומתחה ביקורת על הממשלה ועל מדיניותה, על השרים הממונים עליה ועל שרים אחרים, הכל עבר בשתיקה.

ואם היה מדובר רק בנאומים ובמכתבים, החרשנו. דינה זילבר סיכלה באופן אקטיבי את מדיניותה של הממשלה ואת מדיניותם של השרים, ללא כל בסיס בחוק, על פי עמדותיה ותפיסותיה. איכשהו מכתבים של ארגוני שמאל קיצוניים זכו לטיפול מהיר ומזורז, בעוד פניות של נבחרי ציבור וסתם אזרחים מהצד ה"לא נכון" של המפה הפוליטית הוכנסו להקפאה.

משילות, לשיטת זילבר, היא בראש ובראשונה מנהיגות ושרטוט חזון, התוויית כיוון והצבת יעדים. השאלה היא מיהו המחזיק במשילות. ואכן, אין במדינת ישראל מחסור במשילות. הבעיה היא זהותם של המושלים. במדינה דמוקרטית המנהיגות ושרטוט החזון מתבצעים על ידי הציבור ונבחריו. במדינת ישראל עקרונות היסוד נקבעים על ידי בג"ץ, והמדיניות נקבעת על ידי דינה זילבר במשרד המשפטים.

ומה עם נבחרי הציבור? ומה עם הציבור שפחות מתחבר למשילות המתפרצת של הפקידות הממונה מטעם עצמה? שיצדיע ויסתום. לפחות את זה זילבר מרשה לו, בינתיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

שמחה רוטמן

ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) הוא יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט

כדאילהכיר